מזוכיזם נשי

שלום רב, במאמר הבא, http://www.anima-clinic.com/contents_page.asp?lang=1&aid=7 הופיע המשפט הבא: "הקבלה הרווחת של הדעה על המזוכיזם הנשי הושפעה, כמובן, מהפנטזיות של נשים על כניעה ואונס שמטפלים שומעים ממטופלות." ידוע לי שחלק מהמהות של טיפול פסיכולוגי (או אם תרצו, חלק מההסכם בין המטפל למטופל), הוא שהחומר שעליו מדובר בשעה הטיפולית לא יוצא מחדר הטיפולים (חוץ ממספר מקרים חריגים ויוצאי דופן). לכן, רציתי לשאול האם עצם העובדה שפסיכולוגים מספרים או נותנים עובדות על "סוגי" מטופלים לא פוגע בהסכם. נכון שהם לא מסגירים את שמו של המטופל אבל מוכנים לדבר על המסקנות שהסיקו מ(לדוגמא, נשים מסויימות, כמו במקרה שהבאתי). אני חושבת שההסכם כולל בתוכו הבטחה מצד המטפל לא לספר על המסקנות שהסיק מסוג מסויים של מטופלים, כי זו גם הפרה מסויימת של ההסכם. אני חושבת שאותן נשים שבאות לטיפול ומספרות על הפנטזיות המסויימות שלהן בטוחות שהפסיכולוג לא ייעשה שום שימוש ב"ידע", ולכן מוכנות לספר. קרוב לוודאי שלא היו רוצות שהמסקנות יתפרסמו לציבור, מפני שזוהי גם חשיפה, בעיני, של הטיפול. אשמח לקרוא תגובה בנושא.

שלום הילרי, עקרונית, אם לא היה ניתן להשתמש לחלוטין בתיאורי מקרים מתוך טיפולים אמיתיים אי-אפשר היה להכשיר מטפלים. טיפול אינו מקצוע תיאורטי ולכן יש להיעזר בתיאורי מקרים הלקוחים מן המציאות. במהלך התהליך הזה נעשה ניסיון לטשטש ככל האפשר את זהותו של המטופל ורוב המטפלים המדווחים על טיפוליהם מבקשים רשות מהמטופל לפרסם קטעים מהטיפול, בדרך כלל תוך הצגת הטקסט שעתיד להתפרסם בפני המטופל וקבלת אישורו. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין