גבולות בטיפול

שלום, אני בטיפול אצל פסיכיאטר לשיוחת כבר שנה פעמיים בשבוע. הוא מאד מקפיד לשמור על גבולות למרות שלפעמים כשקשה הוא מחבק או מחזיק את היד. בפגישה האחרונה הוא היה חסר סבלנות לחלוטין וכל חמש דקות הציץ בשעון (המטפלים חושבים כנראה שאנחנו עיוורים ולא שמים לב....) בסוף 50 הדקות הו אמר 'נסיים להפעם' למרות שהייתי בסערת רגשות, בכיתי ולא יכולתי בכלל לסיים ברגע ההוא. אבל הוא לגמרי התנתק ושינה את הבעת הפנים, אמרתי לו שקשה לי והוא ענה לי 'נדבר על זה בפעם הבאה'. מה קורה כאן?????? איך אפשר להפסיק כי השעון מראה שעבר הזמן? מה, הדמעות זה ברז שעובד עם טרמוסטט שמכוון ל 50 דקות? הגבולות עד כדי כך חשובים שאי אפשר להקדיש עוד כמה דקות??? איך אותו בן אדם שמחבק יכול פתאום להיות כזה אטום? דנה

שלום דנה, ככלל, שמירה על המסגרת הטיפולית חשובה, מאפשרת את הטיפול, ובכלל זה גבולות זמן השיחה הטיפולית. כבר כתבתי כאן שהגבול בין שמירה על גבולות ובין הקניית תחושת דחייה למטופל הוא גבול דק שיש לתמרן סביבו ברגישות בהתאם לרגישיותיו של כל מטופל ומטופל. ההתנהגות של המטפל שלך באותה שיחה היא, לפי תיאורייך, התנהגות יוצא דופן ובוודאי שהצצה בשעון כל כמה דקות אינה תורמת לאווירה הטיפולית. עם זאת, מדובר בשיחה אחת יוצאת דופן של אדם שבדרך-כלל מביע חמימות ורגישות כלפייך ואני מציע לך למצוא בקרבך את רוחב הלב הראוי למעידה חד-פעמית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין