מריבות עם אמא

היי אני בת 16 ויש לי בעיה עם אמא שלי. אני כועסת עלי ומאוכזבת ממנה ואני לא יודעת למה! אני כל הזמן רבה איתה ולפעמים היא רק פונה אלי ואני מתעצבנת עליה ומתחילה לריב איתה! לפעמים יש לי הרגשה שהיא מתביישת בי ומאוכזבת ממני .. היא הרבה פעמים גורמת לי לחוסר ביטחון , אני והיא התרחקנו מאוד .. פעם הינו ממש קרובות ואז היה לי בעיה חברתית בכיתה ו' ומאז אני הפכתי להיות מופנמת .. הפסקתי לספר לה דברים והתרחקנו ... פעם היא היתה מנסה להתקרב אלי היום היא כבר לא מנסה... אולי זה בגללי כי בדרך כלל דחיתי את הניסיונות שלה ... עכשיו שאני עד שכבר אני והיא בסדר היא יכולה להגיד לי מילה אפילו הכי שטותית שיש ואני מתעצבנת עליה ... יש לי הרבה חברים ואין לי בעיה עם אנשים או משהו , עם האחים שלי אני מסתדרים טוב מאוד ועם אבא שלי אני מרגישה הכי טוב בעולם .. לפעמים ניראה רק עם אמא שלי אני לא מסתדרת אני לא יכולה להתקרב אליה ... היא רק מדברת איתי ואני מתעצבנת,לפעמים ניראה לי שהיא מקנאה שיש לי יחסים כל כך טובים עם אבא שלי. הרבה פעמים שאני רבה איתה אני מתעצבנת כל כך עד שאני כבר מקללת אותה ואחרי זה אני מצטערת על זה כי אני שונאת לקלל אותה. יותר גרוע מזה שאני אחרי זה לא יכולה ללכת לבקש ממנה סליחה. אני יודעת שלפעמים אני נותנת לה יחס נורא אבל היא כל כך מגעילה שזה משגע אותי ..... חשבתי שאולי עדיף שאני אתעלם ממנה אבל היא בכל זאת אמא שלי וזה לא ניראה פתרון כל כך חכם .... מה אני יכולה לעשות?האם כדאי לי באמת להתעלם ממנה?

הי שרית אני לא פסיכולוגית אבל אני אנסה לענות לך מנסיוני האישי והידע שלי. קודם כל ריבים אם ההורים היא תופעה ידועה בגיל ההתבגרות. לרוב זה קורה היות והמתבגרים רוצים לבדוק גבולות ולבחון אפשריות והם רוצים להרגיש עצמאיים לעומת ההורים שרוצים עדיין להחזיק את המתבגר תחת שליטתם ולכן רוצים שהמתבגר יתנהג בהתאם למה שהם מכתיבים אך מצד שני הם דורשים גם שהמתבגר יפגין אחריות ומצפים ממנו להתנהגות של מבוגר. ואז נוצר קונפליקט בין ההורה שדורש x אך מתייחס y . ( כמובן שזה מאוד כללי וכל מקרה לגופו). תופעה נוספת ידועה בגיל ההתבגרות זה אימפולסיביות וזמני תגובה קצרים מצד המתבגרים ולכן ייתכן שמפה נובע הקללות והתפרציות הזעם שלך. אני מציעה לך לתפוס שיחה עם אמא שלך בארבע עניים. להסביר לה מה את מרגישה ולשמוע מה לה יש להגיד. כי הרבה פעמים הורים מתנהגים ככה כי הם מפחדים לאבד את השליטה על הילד שהייתה להם כל החיים. והכי חשוב זה להבין שגם אמא היא בת אדם ושמותר לה לטעות ( אני יודעת שלי היה מאוד קשה להשלים עם זה כי ציפתי מאמא שלי שתהייה אידאל). ובכלל תיזכרי שיש כאלה שטוענים כי העובדה שמתבגרים רבים עם הורים ועוברים איזושהי סערה זה טוב כי זה מלמד אותם על עצמם ועל אופיים ועוזר להם לשנים שיבואו מאחלת לך בהצלחה שירה

שלום שרית, את נמצאת בגיל ההתבגרות ובתקופה זו מתיחות בין הורים לילדיהם היא דבר נפוץ מאוד. זוהי שלב של מרד בהורים, ובו מתבגרים אחרים בני אותו גיל הם בעצם החברים שאיתם יש שפה משותפת, כמו שאת כותבת בעצמך. את כותבת שבעקבות בעיה חברתית בכיתה ו' הפכת להיות יותר מופנמת ועקב כך התרחקת מאמך, אך בכל זאת המופנמות הזו לא גרמה לך להתרחק מאביך. הייתי מציע לך לשאול את עצמך מה מפריע לך ביחסה של אמך, את יכולה אפילו לרשום את כל התכונות שמפריעות לך אצלה על דף ולחשוב מה ניתן לשינוי ומה לא. על מה שלדעתך ניתן לשינוי את יכולה לנסות ולדבר עם אמך ואולי בכך ייפתח דף חדש ביחסים שלכן, תוך שמירה על מרחב מחיה וגבולות ביניכן. לא הייתי מציע לך להתעלם מאמך, אני חושב שזה לא רצוי ואני גם חושב שזה בלתי-אפשרי. העובדה שהיא מכעיסה אותך כל כך רק מעידה על כך שבעצם אתן מאוד קרובות, כי בסה"כ אדם שלא איכפת לנו ממנו לא יכול להרגיז אותנו כל כך. אם לא תצליחי לעשות זאת לבד, אולי כדאי לפנות אל יועצת ביה"ס. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין