אהבה ורצון לשלמות!

שלום רב, בשירותי הצבאי הכרתי גבר שאהבתי מאוד עד כדי למות עבורו.היינו כזוג יונים על אף העובדה שהוא היה מתנש ויהיר.אני פשוט השתגעתי מרוב אהבה ותסכול.הוא פשוט עשה לי רע מרוב אהבה וטירוף.בסופו של דבר נגדעה אהבתנו תוך ארוע טרגי..מאז אני חושבת שזה היה לטובה אך טעם האהבה המטורפת נשאר לאורך השנים..הכרתי מאז עוד כמה גבאים "נתקעתי" במערכת יחסים ארוכה תוך ניהול רומן מהצד וכן במערכת היחסים הנוכחית שנמשכת מספר שנים אף היא לא הייתי בטוחה האם זו פשרה או שמא נוחות?? לרגע לא מרגישה את טעם התשוקה של אז.. עברתי הרבה דברים מאז שלימדו אותי שאולי הגבר הראשון אולי נתן לי תחושה של מתח בלתי פוסק מאהבה אך הוא היה מתח לא נורמלי שכן הייתי כעוסה קנאית מאוד עצבנית כאשר היינו יחד..והבחור הנוכחי אמנם לא גרם לי לסערת רגשות כזו אך השרה עליי מהרגע הראשון תחושת אמון בטחון הערכה וכבוד.. אני שואלת האם נכון הדבר שאהבה מטורפת אין לה מקום בעולמנו משום שיתכן וזה קרה בשל הגיל ואי המחוייבות עדיין לדבר או שאין עליי לוותר ועליי כן למצוא אהבה חזקה ולהרגיש פרפורי בטן.. יש אפשרות לומר שחשוב יותר קשר מבוסס ואמין על אהבה מטורפת..??. שוב,אני נמצאת עם בחור טוב אמין כנה מאוד משפחתי שרוצה תא משפחתי וילדים אני מאוד מעריכה אותו הן על אופיו והן על השינוי שחל בי מאז שהכרתיו דהיינו-ללא כעס עצבים מיותרים אין קנאה חולנית כי הוא לא מאפשר זאת.. כדי להבין את הרקע לכל-מאופיי איני מסופקת מדבר לא באהבה ולא בעבודה ואלי בשל כך תמיד יהיו לי הרהורים לגבי גבר חיי ואלי כדאי להניח ולהישאר עם האדם הנוכחי שעושה לי טוב.. הלוואי והייתי מוצאת הרמוניה גבר נוח ומבין ואהבה מטורפת.. האם זה קיים...

לי באמת נשמע שהשאלה איזה מין גבר את רוצה, היא בכלל תת שאלה של איזה מין תמי את רוצה להיות. אז אולי שווה להקדיש יותר מאמץ לכינון קשרי שלום וסיפוק עם עצמך, ואז, כל שאר השאלות יראו אחרת? לי נשמע שאת מתארת יחסים עם גבר שטוב לך איתו באופן בסיסי, אבל בהשקפה שלי יחסים זוגיים הם פתרון חלקי להתמודדות עצמית עם מי שאנחנו, מה שאנחנו רוצים, מה שאנחנו יכולים ולא יכולים להיות... בעיני טיפול פסיכולוגי מעמיק, ולאו דווקא מוכוון מטרה (מה שקוראים "פסיכודינאמי חקרני שנמשך מלא שנים ועולה גם לא מעט כסף") הוא דבר שיכול לעזור לך. גם דרכים אחרות קיימות - אבל כל דרך נראה לי שחשוב שתתחיל בעיסוק בך, ולא בו. מי את, למה את ככה במערכת יחסים אחת, ואחרת באחרת, ומי את רוצה להיות.

שלום תמי, בסוף מכתבך ענית למעשה לעצמך. התשובה לא מצויה במציאות החיצונית, אלא בתוכך. אם אינך מסופקת משום דבר, הרי לא משנה איזה אובייקט תמצאי לקשר - אף פעם לא תהיי מסופקת ותמיד תדגישי את החסרונות, שקיימים בכל אחד. חוסר שביעות-רצון כזו מהסביבה מבטא חוסר שביעות-רצון מעצמך ועל כן בהחלט הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שבו יעזרו לך לקבל את עצמך. אני גם משוכנע שאילו האהבה הראשונה הייתה נמשכת היא הייתה מאבדת מערכה בעינייך ורק כעת, כשהיא בלתי-אפשרית, את עושה אידיאליזציה שלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין