האם להפסיק את הטיפול הפסיכולוגי ?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
לד"ר שלום אני סובל מדיכאון מאז גיל הנעורים (כיום בשנות השלושים לחיי) הייתי בטיפולים פסיכולוגיים בעבר אבל , לפי דעתי ,לא מוצלחים - מה שגרם לי חוסר אמון בכלל בפסיכולוגייה אך הכל זאת החלטתי לתת עוד הזדמנות לעניין. לפני כשישה חודשים התחלתי שוב בטיפול עם פסיכולוג שאני מאמין בו. מה שקורה היום הוא שאני התחלתי לבחון את כל התקופה לאחור ואני אמנם רואה שהיו פה ושם שינוים חיוביים אצלי אבל בכל זאת אחרי שישה חודשים (וכימעט 30 פגישות) אני עדיין באותו מצב מבחינת יכולת לעבוד , ביטחון עצמי ויחסים בינאישיים - אותם נושאים שהיה חשוב לי לשנות. יש לי חשש להפסיק כי אולי המצב שלי יהיה יותר גרוע. אבל אולי זה לא אמור להיות המערכת השיקולים שלי.. השאלה שלי בעצם היא : האם אפשר לקבוע לאור הנ"ל שהטיפול בעצם נכשל ולהפסיק אותו ? ואם לא איך אני אחזיר לעצמי את ההרגשה שאני אכן עושה את הדבר הנכון ולא מבזבז כסף שכרגע ממש אין לי ..? תודה איציק
מתוך הכתיבה שלך מצטייר שטיפול פסיכולוגי הינו איזה ישות חיצונית עצמאית שאו שמצליחה או שנכשלת. מה שחסר לי בתיאור שלך של טיפול הוא ראייה של טיפול כתהליך שבו אתה חלק. מה שבא לי להגיד לך זה שאם אתה רוצה שהטיפול יצליח, אתה חייב בעצמך לעשות מאמץ, ולא רק "לדגום" אחרי חצי שנה ולהגיד שלא מספיק השתפר. מעבר לכך, אמרת שאתה מאמין בפסיכולוג הזה וזה מצויין. אולי זה יעזור לך גם להעלות את הלבטים שלך מולו? אנשים שונאים שאומרים להם שהם "צריכים", אבל לדעתי אתה צריך להעלות את הלבטים שלך מול המטפל. זה חלק מהטיפול להתמודד עם השאלה של איך הטיפול אמור לעזור, האם הוא עוזר, מה הציפיות והאכזבות מהטיפול, מהמטפל, מעצמך. ומחשבה אחרונה שלי - אחרי שנים רבות של דכאון וטיפולים שלא היטיבו איתך, אולי הגיע הזמן להפסיק לנדוד, לתת לאדם אחד להיות המטפל שלך, לקחת חלק יותר פעיל בטיפול, ולא לוותר. אם אתה מצפה שמטה קסם יקסום לך סוף לבעיות זה לא יקרה, אבל אולי אם תהיה נחוש להשאר בטיפול, לדבר על כמה שיותר ממה שמטריד אותך עם המטפל, לנסות להתמודד באמת עם אדם שבאופן בסיסי אתה חושב שיש לו אפשרות לעזור לך - זה יוכל לנצח שנים של ייאוש. אחרת? מה כבר יעזור? אל תעזוב. תהיה נחוש.
היי איציק. מאוד הזדהיתי עם מה שרשמת ואני רק יכולה להמליץ לך להמשיך בדרך שלך- של טיפול ומאבק לבריאות. אל תוותר למרות שהדברים אולי נראים קשים, כמוך גם אני הייתי רוצה להיות בריאה ויודעת כמה הדרך לעיתים קשה וחוסר האמון הנלווה. יש לך מזל שהגעת למטפל שאתה מאמין בו, תן לו ולך יחד לעבוד, הטיפול לוקח זמן- כמובן תלוי בשיטת הטיפול, אבל התוצאות נראות אחרי תקופה מסוימת. בכל מקרה- שיהיה לך המון בהצלחה!!
קודם כל תודה על התגובות והתשובות זה באמת עזר לי בהתלבטות. אני מבין שאני צריך להאבק בדכאון אבל פה בדיוק הבעייה עם העניין - הדיכאון מוציא ממך כל אנרגייה וזה כבר מרגיש מספיק קשה שאני נאבק בלקום בבוקר או לעשות משהו מינימלי.. אז לקבל החלטה כזאת זה לא קל ומי שהרגיש כך יודע על מה אני מדבר.
שלום איציק, ראשית, אינך כותב אם אתה מטופל תרופתית. אם לא, אני מאוד ממליץ לפנות לרופא פסיכיאטר כדי להתאים תרופה מתאימה. תרופה כזו לא רק תשפר את הרגשתך בפני עצמה, אלא אף תגביר את היכולת שלך להפיק תועלת מהטיפול הפסיכולוגי שאתה נמצא בו. אני רואה זאת שוב ושוב אצל מטופלים שלי שמתחילים טיפול תרופתי. בעניין היחסים הבין-אישיים, הרי שלאחר התחלת הטיפול התרופתי, הייתי מציע לך להוסיף טיפול קבוצתי בתיאום עם המטפל הפרטני שלך, שאינו יכול לדעת מה קורה אתך בסיטואציות חברתיות. אני מקווה שהשילוב בין טיפול תרופתי ופסיכותרפויטי אינדיבידואלי וקבוצתי יהיה שילוב מנצח. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
תודה על התגובה. אני אכן מטופל בכדורים וניסיתי כמעט את כל הכדורים הכתובים בספר. ובקשר לטיפול קבוצתי - אני לפני כמה ימים שאלתי כאן על קבוצת תמיכה לסובלים מדיכאון - וענית לי שיש בעייה עם זה כי אנשים לא מופיעים.. איציק
מנהל פורום פסיכותרפיה
