קשרים בין אישיים

ד"ר גידי שאלה חשובה לי אלייך אני בת 25 , י ש לי בעיה עם יחסים כלומר כך אומרים כן שאני בחורה יפה וחכמה ומצחיקה וכו, אך אני תמיד מזלזלת בעצמי , בחורים וגברים אפילו נשואים מתחילים איתי בלי סוף זה לא שאני אייזו דוגמנית כן, אבל כל הזמן מקבלת מחמאות ונשבעת לך שאני לא מבינה למה , דבר אחד אני יודעת שאני לא אוהבת את הגוף שלי,הדבר המוזר הוא שיש לי ימים שאני כן אוהבת את עצמי- פשוט איום ונורא!! אני כל הזמן בכעס על עצמי בעקבות זאת כלומר, כל קשר זוגי שאני מנסה להתחיל אני פוסלת אחרי כמה ימים ואם כבר מישהו מוצא חן בעיני ונניח החזקתי חודש חודשיים הבעיה - יחסים אינטימיים, שבהם לצערי הרב לא התנסתי מעולם ואני נשבעת לך שמעולם, אני באמת בתוך תוכי יודעת שני מתה לזוגיות וילדים ולא רוצה להישאר בתולה זקנה כל חיי, אבל בחורים בימינו נחרדים למשמע הבתוליות- ובכך אני מאוד מתביישת ולא יודעת איך לצאת מזה? פעם ניסיתי טיפול למטרת הביטחון העצמי שעזר מאוד אבל חזר חלילה, לגבי אותו פסיכולוג לא הצלחתי לדבר כל מין הרגשתי לא נוח ביכלל בייחוד בעובדה שכל הזמן החמיא לי בלי הפסקה ונתן לי מחמאות בלי סוף, ועבר על עוד כמה דברים שלא נראו לי ביכלל ולכן הפסקתי את הטיפול. אני שואלת את עצמי בלי סוף ממה נובע ת הבעיה שלי? האם מפני שהוריי קצת פרימיטיביים? האם ביגלל שאימי טיפוס די קריר , כלומר אמא שמספקת את כל הצרכים אבל לא מבטאת את אהבתה בגלוי או יותר נכון מעולם לא יצרנו שיחה אינטימית על זוגיות היום אמנם היא ואבי לא מפסיקים לקטר לי נו "אז מה אם את לומדת, מה עם חבר"..... אך לצערי הרב נשאר לי זיכרון מילדותי איי שם מכיתה ה' שישבנו בארוחת ערב ואמרתי לאמא שיש לי חבר והיא הגיב " מה פיתאום חבר???- את קטנה מה פתאום!!! את ה מבין אייז תגובת קיבלתי, כך שאני כל הזמן חושבת שזה השפיע עליי מאוד עם אבי אני מאוד אדישה או שמתעצבנת ממנו בלי הפסקה הוא אדם מעצבן אני לא היחידה שאומרת את זה כן, ומאז הטיפול הפסיכולוגי הקודם שלי היחסים לא הפסיקו להתדרדר , אני לא רוצה בזה, אך אני לא מסוגלת לדבר איתו , ליצור שיחה אפילו לא בוקר טוב או שלום פשוט לא אוהבת אותו,כי אני שונאת את העצבים והחרדות שלו אם פעם הייתי רבה איתו כיום אני מתעלמת ממנו לחלוטין כפי שלימד אותי הפסיכולוג אז זה נהייה גרוע והוא נעלב ממני. בקיצור האם אתה חושב שיש קשר הרי ידוע שאמא לא מספיק טובה יוצרת בעתיד עצמי רע מאוד וגם כך עם האב אני מאוד חוששת לגבי עצמי מודעת לבעייתי , אך כל הזמן נוברת בשאלה- למה? למה אני ככה ואחיי לא, למה? איך בסופו של דבר ניתן לפטור את הקונפליקט הזה ולהגיע למטפל המבין בעיניין הבתוליות הזו סופה כד אין קץ??? אשמח לתשובה

שלום דנה, מפנייתך המפורטת עולה בעיה של דימוי עצמי נמוך ולעיתים תנודות בדימוי העצמי. בגלל הדימוי העצמי הנמוך, גם התגובות מהסביבה אינן נקלטות על ידך. המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ארוך-טווח בגישה פסיכודינאמית חקרנית שבו תוכלי ליצור קשר עם מטפל שיקבל אותך כמות שאת ודרך הקשר עם המטפל, מחד, והתייחסות לעברך ולהורייך, תעברי חוויה מתקנת משמעותית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

קודם כל תודה אבל איפה ואיך אמצא מטפל פסיכודינמי, האם הוא חייב להיות גם פסיכולוג קליני, האם באמת זה נבע מיחסיי עם הוריי? וכמה זמן בערך הטיפול? ושוב תודה

אהלן... יש כמה שאלות שנראה לי שכדאי שתשאלי את עצמך - קודם כל כשקשר נמשך חודש והגעת לקרבה של התחלת יחסים אינטימיים , מה קרה אז? - מה שבר את הקשר?, האם זה הפחד שלך מיחסים אינטימיים?, האם את זו שגורמת להפסקת הקשר בגלל שאת חוששת מהתגובה של החבר ומאיך שתראי בעיניו שאת בתולה ? נשמע לי מוזר שהבן יפסיק את הקשר איתך בגלל שאמרת לו הוא שהוא גילה שאת בתולה. הרי זה אבסורד - את חושקת ביחסים אינטימייים וכנראה גם חוששת מכך - והחשש שלך מונע ממך לקיים יחסים שאת כן רוצה, תמשיכי עוד שנים לחשוש מהתגובה של הגברים מכך שאת בתולה ובגלל זה להמנע מיחסים ובאמת תשארי בתולה. פשוט מעגל קסמים. אולי יהיה יותר קל אחרי שתגעי לקשר רגשי ואמון טוב עם חבר , פשוט לשתף אותו בחשש שלך מיחסים אינטימיים, ולהרגיש מה התגובה שלו, במקום להמנע מראש מהסיטואציה. יפה שאת מנסה להבין מאיפה נובעת הבעיה שלך, אבל כל עוד את מטילה את מלוא האחריות ביחס של ההורים שלך אליך מאז הילדות, את מציבה את עצמך במצב חסר אונים - הם גידלו אותי ככה ואני נדפקתי ולא אוכל להשתנות. אבל זה ממש לא כך!, גם אם חלק מהבעיה נובעת מהיחסים של ההורים אליך את צריכה לקחת אחריות על עצמך - לראות מה את יכולה לעשות כדי להשתחרר מהמעגל שאת תקועה בו (לדעתי הדרך הטובה ביותר וגם הקשה ביותר היא לעמוד מול הדבר שהכי מפחיד אותך, להיות כנה ביחסים, לחשוף את רגשותיך וחששותיך, ולהחליט להתנסות בקשר אינטימי, לקחת את הסיכון). גם זה שאת קולטת שאולי הבעיה שלך התחילה בזה שבגיל קטן כשהיה לך חבר והרגשת שאמא שלך ראתה בזה מעין דבר "אסור", ואולי מזה נובע החשש שלך מקשר אינטימי - תובנה יפה ומעניינת, אבל - את צריכה לקלוט את הגיחוך שבעניין - משפט שאמא שלך אמרה לך בגיל 5 והפרוש שנתת לו מנהל לך את החיים - פשוט ותרי על זה. ברור שזה לא פשוט אבל זה בכל זאת עניין של בחירה. לגבי היחסים עם ההורים - התעלמות ואדישות זה באמת מערכת יחסים נוראית עם הורים. נסי להבין למה בדיוק אבא שלך מעצבן אותך?, נסי לברר מה את יכולה לעשות כדי שהיחסים יהיו טובים יותר. תמיד שיחה גלויה עוזרת ומקרבת- לומר מה מפריע לך בקשר, ולשמוע את הצד השני. אני בטוחה שגם לך וגם להורים כואב שזה המצב ושכן אכפת לכם אחד מהשני. אקיצר... מאחלת לך בהצלחה ביחסים עם הקרובים אליך...

אני מאוד מודה לך אני חושבת שאפתח בדף חדשאו לפחות אנסה