לבד

שלום ד"ר גידי אני חשה מחנק ומאד בודדה , לבד, לבד, כי חליתי ואין נפש חיה בסביבתי שתקל עלי אפילו עם חיוך קטן, שלא לדבר על יותר מזה, זו הפעם הראשונה שאני חשה מה זה אומר להיות לבד וזה מה שמחכה לי בהמשך, בכיתי ובכיתי ודברתי אל בעלי ז"ל זה הקל במעט אבל לא פתר שום בעיה אני חשה מצוקה רבה.

עצוב לשמוע את דבריך, ואני שמחה שהצלחת לחשוף כאן את תחושותיך, תנסי לחשוב אילו פעילויות או דברים קטנים גורמים לך בד"כ לשיפור הרגשה - אולי שעור ספורט, שיחה עם אדם קרוב, טיול, קניות, - או כל דבר קטן שיכול לשפר הרגשה גם אם זה זמנית ולא פותר בעיות לטווח רחוק. ולא הבנתי - את חולה במחלה פיזית?, ולמה נראה לך שתהי כל הזמן לבד?, האם הבדידות שאת חשה היא כתוצאה ממות בעלך?, אם תרצי לשתף אשמח...

שלום נכון התחושה של הבדידות הינה מאז שבעלי נפטר, באותו יום שכתבתי הייתי חולה בשפעת וזה רק הוסיף על תחושת הבדידות הקשה. גם היום יום ששי ואני לבד ורק מחפשת איך להיות עסוקה כדי לא לחוש את הלבדיות הקשה.. איני יכולה להכביד על ילדי שיהיו לצידי כל הזמן כי גם להם חיים משלהם. הקושי בו חשה הוא מעיק וקשה כל כך היייתי רוצה לשמוח להרגיש שלווה ובעיקר כמה טוב לחיות, מקוה שעוד יבואו ימים כאלו. תודה על תשומת הלב.

שלום ריטה, בדידות ודיכאון אכן קשורות זו בזה (מאמר על כך תוכלי למצוא כאן: http://www.gidi18.home-page.org/) ובמקרה שלך נראה לי שלא סיימת את תהליך האבל על בעלך ז"ל והמחלה שלך המחישה לך את החיים בלעדיו. המלצתי היא לפנות לטיפול מקצועי בשיחות אינדיבידואליות שאולי בהמשך ניתן יהיה לצרף אליו טיפול קבוצתי, אשר לדעתי יכול לתרום רבות הן להתמודדות עם הבדידות והן עם הדיכאון המתואר בפנייתך ברמז. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין