בדידות

אני בת 23 סטודנטית לתקשורת כרגע מובטלת המחפשת עבודה. רציתי לשאול איך יוצאים ממעגל של בדידות? שהחלה שלאחר פרידה של חבר, היינו כזוג שנתיים, ואנו פרודים בערך שנה. אני נסגרתי בתוך עולם משלי הברחתי הרבה אנשים יקרים ללבי, אני נמצאת במצב כשאני לא בלימודים אני בבית לבד וכשהוריי מגיעים הביתה אני מיד נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת כך בשבת ובכל מצב שיש משהו בבית אני נעלמת לחדר. בקיצור אני לא נותנת לאף אחד להתקרב אליי. נמאס לי ממצב זה נסיתי לשנות את זה אבל אני לא מצליחה.אני מרגישה שאני לבד בחיים ואין מי שאני יכולה לסמוך עליו, ברור לי שאני גרמתי למצב זה כי הוריי ניסו לעזור לי ולתמוך בי אבל הם יתיאשו. התחושה הכי קשה הייתה ביום ההולדת שלי שאף אחד לא זכר ולא בירך אותי וגם אז הייתי כל בזמן לבד. מה עושים אני מתחילה לפחד ממצב זה הבדידות יכולה להזיק לי

אני בטוחה שלכל בודד/ה יש סיבות מאוד עמוקות לבדידות, ואפשר לבדוק אותן בטיפול ולשפר את המצב. יחד עם זאת, לפעמים אפשר לעשות משהו כדי לצאת מהמעגל, ומתוך ההחלטה - מגיע גם שיפור בהרגשה (לא שזה מבטל את הצורך בטיפול). אפשר לנסות לחדש קשר עם אלה שהיה אכפת להם מאיתנו, עם קרובי המשפחה והחברים. להחליט שכל שבוע עושים משהו אחד בתחום החברתי, אפשר להצטרף לקורס מעניין כלשהו וכ"ו. מנסיוני, זה כמו בספורט. מקטרים על השומן וחוסר הכושר, אבל לא עושים כלום לשיפור. מרגע שמחליטים ומתחילים, נהנים. עובדה היא שיש עוד המון בודדים בסביבה. שימי לב לתגובות בפורום זה... בלי צחוק ובלי ללגלג, הייתי מפגישה את "בודדה" עם "בודדה 2" ועם "אני" מההודעה כמה שורות למטה, ומנסה ליצור קשר. יכול להיות נחמד.....

אני מניחה שחשוב להבין גם את הסיבות שגרמו לך להסתגר דווקא מהקרובים אליך בתקופה קשה אחרי פרידה. אני מניחה שקושי להחשף בחולשה, לקבל תמיכה, ו"להיות" יחד עם מישהו במקום כואב גרמו לך לדחות אותם. ונשמע שאת עדיין באותה סוג של דינמיקה - את זקוקה לחברה, אבל דוחה אותה מעליך. מפחד פן...? אולי יחשף כאב? אולי תחשף חולשה או צורך? אולי ההזדדקות שלך במשפחה ובחברים אינה משהו שאת מניחה לעצמך להרגיש? אני חושבת שאם תוכלי לספר למשפחה שלך, למישהו מהם, מה הסיבה שאת מסתגרת בחדר במקום להיות איתם, זה יכול אולי לעזור לך להתחיל לשנות את המצב. להודות בכך שאת זקוקה, זה תהליך. סוף התהליך הוא להודות בכך מול הקרובים לך, תחילתו - להודות בתוכך. ואולי להיפך? אולי סוף התהליך הוא לקבל את ההזדדקות שיש לך בתוכך, ותחילתו דווקא בפריצת המעגל הבודד והמבודד הזה על ידי שיחה גלויה? או פשוט המצאות איתם במקום לברוח למקום בו את רק לבדך? אני מאד מאד ממליצה לך לא להשאיר את המצב כמות שהוא. דברים יכולים להתדרדר עוד הרבה יותר רחוק מהנקודה בה הם התחילו - לצער כולם. ואולי כדאי לך לשקול לפנות לטיפול כדי להתמודד עם הפרידה, שנראה שעדיין גורמת לך כאב ואבל.

שלום בודדה, לא פירטת מה התהליכים שהביאו אותך למצב הזה - האם אנשים התרחקו ממך? האם את התרחקת מאנשים (וכיום מבכה על כך)? עושה רושם שכשהיה לך חבר ראית בו עולם ומלואו. אין פרידות שמחות, אך לפי תיאורייך תפסת את הפרידה שלך כקץ כל הקיצין, כאילו אם אין חבר, אין חברה. ייתכן שעוד תוך כדי הקשר איתו התרחקת מיקירייך (שגיאה די נפוצה) ומצאת את עצמך עמוק בתוך כאב הפרידה ובלי מקורות תמיכה. אני שואל את עצמי אם סיימת להתאבל על הפרידה מהחבר או שאת זקוקה לזמן נוסף. על כל פנים, יגיע שלב, אם הוא עוד לא הגיע, לפעול לחידוש קשרים ו/או ליצור קשרים חדשים (לאו דווקא רומנטיים). כל קשר, גם ידידות אפלטונית, דורש טיפוח מתמיד, כי אחרת אנשים באמת נעלמים. אם לא תעשי זאת זה יהפוך להיות יותר ויותר קשה, כי תתרגלי להימנע ויהיה לך קשה להתחכך עם הבריות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין