רגישות יתר!?

דר' רוובינשטיין שלום התיעצתי איתך כאן בפורום כמה פעמים כאשר הרגשתי שהטיפול הנפשי שבו אני נמצאת תקוע ואני זקוקה לאוזן נוספת. אכן עזרת לי במקרים הללו לא להתיאש. הפעם אני דווקא שמחה לציין כי אני מרגישה שהצלחתי לעבור מחסום מאוד גדול שהיה עד היום וגם השיחות וגם ההרגשה ביום יום השתפרו מאוד. אחד הדברים שהשתנה הוא היכולת שלי לבטא את עצמי ופחות פחד ממה יגידו או יחשבו על מה שאני מרגישה או אומרת זה דבר טוב מאוד אבל אני מגלה שיש לו "מחיר" אני הרבה יותר רגשנית מפעם או יותר נכון יותר מבטאת את זה וכיוון שהפגיעות שלי עדיין מאוד חזקה אני מרגישה שאני הרבה יותר נעלבת ומגיבה ברגשנות יתרה כמו נערה מתבגרת, ואני ממש כבר מזמן עברתי את הגיל, מה שגורם לי להרבה סערות נפש. רק בשבוע האחרון רבתי, כעסתי ונעלבתי מהבוסית שלי כמעט כל יום. דבר שפעם לא היה עולה על דעתי. חלק מהמקרים כעסתי בצדק וחלק לא. אולם התגובה הייתה תמיד מאוד רגשנית עד דמעות. מה שמביא אותי למצב של רצון פשוט לעזוב וגמרנו. מה שאני רוצה לשאול זה איך אני יכולה ללמוד פחות ללב לא מתוך אטימות אלא מתוך בגרות. לראות את הדברים יותר בפרופורציה. בברכה אחינועם

שלום אחינועם, התייחסות רצינית שלי לבעיה שאת מתארת תהייה חדירה בוטה לטיפול שלך ולא רק "אוזן נוספת". אני משער שאת נמצאת בטיפול בגישה פסיכודינאמית. טיפול כזה מעלה מודעות ורגישות כאחד. עקרונית, הדרך "פחות לקחת ללב", עפ"י עקרונות הגישה הפסיכודינאמית, יוצאת מהנחת יסוד שאת מקנה לנפשות הפועלות ביום-יום שלך משמעות של דמויות הרבה יותר משמעותיות בחייך בתהליך של העברה וההתמודדות עם התופעה אמורה להיעשות ע"י פיתוח תובנה לכך בצד יכולת לעשות דיפראנציאציה, הפרדה, בין הדמות הקונקרטית העומדת בפנייך והיא פחות חשובה ובין הדמות המשמעותית שאת משליכה עליה. דווקא באשר להפחתת רגישות יש כיום גישות קוגניטיביות יותר המלמדות את המטופל להחליף מחשבות אוטומאטית הגוררות פגיעות למחשבות הגיוניות. כמובן, כל זה צריך להיעשות בשיתוף מרבי של המטפל שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין