טראומה ובעיה בחוללות עצמית

אני מופנמת, רגישה מאוד , לוקחת כל דבר ללב ולוקח לי המון זמן לעקל דברים ממש אובססיה מחשבתית ללא טקסים כפייתיים. ולעתים אני בהלם וחסרת יכולת להיות מודעת ממנה. אין לי חרדות בתחושות גוף כמו דופק מהיר וכל מיני תסימינים אבל יש לי חוללות עצמית מפחדים רציונליים שמתחפשים לחרדות בתת מודע ומופיעים במשימות שאני נדרשת לבצע אותם ואכן משהו פנימי בתת מודע מונע ממני להתרכז ומונע ממני להאמין שיש לי יכולת לבצע מטלות ולהתרכז בהם אני שוכחת דברים גם כשהם מאורגנים היטב. יחד עם זה יש לי דחיינות. השאלה היא האם יכול להיות לכל הדברים שכתבתי קשר סיבתי לאירועים טרואומתיים כרוניים של ניצול מיני מצד אבי שעברתי במהלך כל תקופת ילדותי . אני יודעת שהגורמים לקשר הזה תלויים בין השאר גם לסוגי מנגנוני ההגנה שהופעלו אצלי במשך השנים ולכן רציתי לשאול איזה מנגנוני הגנה עשויים להיות קשורים לטראומה שתסמיניו עלולים להיות כמו התופעות של בעיה בחוללות עצמית וריכוז שתיארתי . ואם כן אז באופן עקרוני כיצד אירועים טראומטיים ממושכים יכולים לגרום לתופעות כמו שתיארתי ואיזה גורמי הגנה ואיזה הגנות שהופעלו בנפש להתמודד עם הטראומה עשויים להוות סיבות לבעיה בחוללות העצמית . אני אשמח לקבל תשובה ארוכה ומפורטת עד כמה שאפשר .

שלום כרמית, חוללות עצמית (self-efficacy) היא תכונה מבורכת ואני משער שלא התכוונת אליה. התעללותו של אביך בך בוודאי גרמה לך נזק נפשי רב. קשה לדעת בוודאות אם כל אחת מהתופעות שמנית נובעת מהתעללות זו וזה גם לא חשוב. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי מסודר במקום להתייחס אל קשייך במישור התיאורטי בלבד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין