רגשות של כעס וקנאה בטיפול

שלום ד"ר , רציתי לשאול אותך ,אם זה נורמלי להרגיש רגשות קנאה למטפלת,אני בטיפול מס שנים ואין לי ספק שיצרתי קשר טוב עם המטפלת שלי ויש לי את המקום אצלה....אבל בזמן ההאחרון אני מרגישה רגשות של כעס שאני רוצה להעביר לה,מכיוון שחברה קרובה שלה שהיא בעצם קרובת משפחה שלי שדרכה הגעתי לטיפול, כאשר אנחנו נפגשות , דואגת לשתף אותי מה קורה עם המטפלת שלי בעיקר בהקשר של טיפול אחר בחברה אחרת שלה....שמטופלת אצל אותה מטפלת....אני בעיקר מתכנסת בתוכי ומנסה לעבור לנושא אחר....אבל כאשר אני מגיעה לטיפול לאחר מכן אני מרגישה שאני רוצה לחסום ולא לדבר באותו טיפול....כי אני בעצם כועסת עליה מבלי שהיא תדע על זה.....קשה לי מאד כי אני מרגישה פשוט חרא עם עצמי ...על מה אני כועסת ....הרי ברור שיש לה עוד מטופלים אבל בכל זאת אני מקנאה ונחסמת ....ומה שהכי קשה לי שאני לא מסוגלת לדבר על זה...מכיוון בעיקר כי אני מרגישה שאני מדברת גם על רגשות הקנאה וגם בעיקר שאני"מרחלת"מאחורי הגב של קרובת המשפחה....האמת שזה קורה לי לא אחת ולמטפלת אין סיכוי להגיע אליי באותו טיפול ....ואז אני מרגישה מאד מתוסכלת ....מה לעשות?העניין הזה מאד מפריע לי לאחורנה....תודה ....אני.

לא חייבת במובן של חייבת. אבל לדעתי אם לא תגידי, הקשר ביניכן יהפוך להיות יותר דל - היא לא תבין אותך, משום שאת לא משתפת אותה, את לא תצליחי להתמודד עם הקינאה הזאת וכו'. לדעתי להיות בטיפול מחייב את המטופל גם להתאמץ - לא להתאמץ להדחיק רגשות של קינאה (כל כך טבעיים! הרי אני יכולה לדמיין את עצמי במצבך סובלת נורא!) אלא להתאמץ להגיד בכל זאת מה שחשוב להגיד בשביל לקדם את הקשר ואת הטיפול.

שלום אני, כאשר מנסים להעריך רגשות עפ"י קריטריונים הגיוניים, הרגשות כמעט אף פעם לא נראים נורמאליים. התופעה שאת מתארת נפוצה מאוד (ובמובן זה נורמאלית) ויותר מכך, היא טבעית מאוד. לכל ילד יש פנטזיה שאילו היה בן יחיד, היה זוכה ליותר מהוריו (בעוד במציאות העול המוטל על בנים ובנות יחידים הוא דבר רחוק מלעורר קנאה). כאדם בוגר, ברור שאת מבינה שלמטפלת שלך יש מטופלים נוספים, אך הילדה שבך הייתה רוצה להיות הבת היחידה של המטפלת וכאמור, זה טבעי ונורמאלי. הייתי מרחיק לכת ואומר שאולי הרצון להתחלק במטפלת עם מטופלים אחרים היה עלול לעורר תמיהה. אני חושב שיש חשיבות רבה לשוחח על כך עם המטפלת הן מבחינת היחסים ביניכן והן כמראה לגבי יחסייך עם הורייך ואחייך/אחותייך במשפחת המוצא שלך. מה משמעות ההתחלקות הרגשית? מה משמעות התחרות בחייך, בין אם זה בעבודה (מקום בו נלחמים על משאבים מוגבלים) ובין אם זה בזוגיות (שגם בה יש לקנאה מקום מרכזי). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין,קודם כל תודה על תשובתך.... שנית....אני חושבת שאני די מבינה את זה ....למה אני מקנאה....כי התרגלתי להיות במרכז....ולקבל את מירב תשומת הלב בילדותי....(אמנם יש לי אח בוגר,אך הוא מבוגר ממני ב10 שנים....וברור לי שהורי גידלו אותי במהלך השנים כמו בת יחידה)אבל מה שקשה לי לקבל מעצמי..זה בעיקר את העובדה שאני צריכה להיות אהובה כל כך....ולהרגיש מיוחדת ....ופה בדיוק הבעיה....איך אפשר ללמוד לקבל את עצמך כמו שאתה.....ולהפסיק לקבל את האישורים מהסביבה זאת השאלה שלי,אני חושבת שזה מטריד אותי בעיקר משתי סיבות: בנושא הזוגיות שעדיין אין לי ....קשה לי לקבל בן זוג וכל דבר קטן שלא נראה לי בהתחלה אני מיד מעיפה....וכך לא מתקדמת לשום מקום......(הרי אם אני לא מקבלת את עצמי איך אני אקבל מישהו אחר)והדבר השני שמטריד אותי ומאד מפריע לי....אני עובדת עם ילדים בגיל ההתבגרות....ואלו הנושאים שכל הזמן צצים.....(הערכה עצמית,ביטחון עצמי,קבלה עצמית)וקשה לי שאני מייצגת דמות מסויימת ומעבירה מסר מסויים אליהם....ואחר כך עם עצמי אני שואלת את עצמי ומה איתך?איך אני יכולה לעבוד עם ילדים ולקחת אחריות בצורה שכזו(ואני יודעת וגם מרגישה שאני עוזרת להם מאד...)כאשר לי יש מאבקים כאלו.......אני אשמח עם תוכל להאיר לי (מהמילה אור)כי גם בטיפול אני כבר לא יודעת איך ללמוד לקבל את עצמי ואני חושבת שאני רוצה כל כך להצליח....וזה מה שחוסם אותי כל כך......תודה לך אני.