חברות

יש לי חברת ילדות כבר הרבה שנים. בשנים האחרונות הרגשתי שאני מאד מתרחקת ממנה. כל אחת השתנתה לכוון אחר. היו לנו שנים של מריבות נוראיות ולבסוף למדתי להפסיק לריב, וכמובן שכתוצאה מכך אנו גם כמעט לא מדברות על שום דבר אישי. למרות זאת נשארנו בקשר, ולפני מספר חודשים חברתי הודיעה שהיא מתחתנת. אני מאד שמחה בשבילה, אבל כאמור בשל הריחוק שנוצר מרגישה פחות קרובה לכל החגיגה. כעת חברתי הודיעה לי שהיא מצפה ממני לארגן לה את מסיבת הרווקות וללותה לאורך כל הדרך (בחירת שמלה וכו') כפי שהיא עשתה איתי בזמנו. אני מאד חוששת מכך. אין לי בעיה להשתתף בכל מה שיבקשו ממני אבל אני חוששת שחוסר ההתלהבות שלי ניכר. אני לא יכולה להתרגש כפי שהיא התרגשה בחתונתי לפני הרבה שנים שכן מאד התרחקנו מאז. מה גם שאני בקושי מכירה את בעלה לעתיד או את חבריהם החדשים (בעוד שהיא הכירה היטב את בעלי וכל חברינו היו חבורה אחת גדולה) אני לא רוצה לאכזב אותה אך אני גם לא מסוגלת לשחזר את מידת המעורבות שלי בחייה כפי שהיה בעבר. ומדבריה כבר הבנתי שציפיותיה מאד גבוהות (הרבה שנים היא רצתה להתחתן והיא מתיחסת לחתונה שלי כאל מודל לחיקוי של מסיבת חתונה, מה גם שאני החברה היחידה שנותרה לה בלבד, שאר מכריה הם למעשה זוגות חברים של חבר שלה) נראה לי שאם אני אנסה לדבר איתה על כך היא רק תפגע, אבל גם אם לא אנסה, מה שאעשה לא יהיה מרגש כמו שנדמה לה שיהיה. לכן אינני יודעת איך לצאת מזה. מה דעתך?

שלום הדס, את מתארת תופעה שכיחה של שינוי בדפוסי החברות בעיקר כשמדובר בקשרי ילדות שבעת בגרות שינו את צורתם בעקבות מהלכי חיים שונים של כל אחד מהמשתתפים. מדברייך ניכר שלחברתך קשה יותר לקבל את השינוי מאשר לך ועם זאת הדבר מעסיק אותך מספיק כדי לפנות לכאן. אני נוטה להסכים, במקרה זה, שאין זה העיתוי המתאים לשיחת הבהרה, אך גם אינני מאמין בפתרונות של או הכל או לא כלום. את יכולה לעשות למען חברתך רק את מה שאת יכולה ואם היא מצפה לדברים אחרים, זו בעיה שלה יותר משלך. אם הקשר חשוב לך מאיזו שהיא בחינה, את מציע שתסייעי לחברתך כפי יכולתך וכפי תפיסתך את היחסים העכשוויים ביניכן וייתכן שהדבר גם ישמש עבור חברתך המחשה לשינוי שחל ביחסים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין