התמכרות לטיפול פסיכולוגי ולמטפל

שלום ד"ר אני שלוש שנים בטיפול- פעמיים בשבוע!!!(בת 34). אני מרגישה שאני כל-כך קשורה למטפלת, ועדיין כל-כך זקוקה לשני מפגשים בשבוע. (אפילו לעיתים קרובות גם זה לא מספיק לי). כך שלוש שנים!!המטפלת מאוד עוזרת לי. כל טיפול מחזק אותי יותר ויותר. אבל אני לא מסוגלת להפחית את המפגשים. אני עדיין מתגעגעת בטרוף, עדין זקוקה לה מאוד. הדבר הכי חשוב לי בטיפול זה בעצם הקשר איתה שעושה לי טוב ונותן לי ביטחון. האם לדעתך יש כאן בעיה?? אייך מפסיקים משהו שלא רוצים להפסיק?? אני דואגת שמשהו לא נורמאלי כבר מתרחש פה. אני שונאת את עצמי שאני כל-כך צריכה אותה ואני לא יכולה לשנות, לא יכולה להפסיק. אני מרגישה שאפילו אם אני יעבור לפעם בשבוע אני אסבול חזק... אוף...מה אפשר לעשות (חוץ מלדבר איתה כמובן על הנושא) אני רוצה דיעה נוספת של מישהו מבחוץ. האם לדעתך יש כאן בעיה???????????????????????? האם זה כמו התמכרות לכל דבר אחר?????????????????? תודה סמי

שלום סמי, אנסה לתת לך תשובה פשוטה, אולי אפילו פשטנית. אם טיפול פעמיים בשבוע עושה לך טוב ויש לך אפשרות לממן אותו, נסי לשכוח ממה שנורמאלי ומה שלא נורמאלי ולכי על זה. עשי מה שטוב לך ולא מה שאת חושבת שנורמאלי. הנורמה היא איזה שהוא ערך מרכזי בסטטיסטיקה, שכיח או ממוצע, ואכן רוב האנשים הולכים לטיפול פעם בשבוע. אבל זה ממש-ממש לא רלוונטי. חלק גדול מהסבל הפסיכלוגי נובע מרצון מוגזם של המטופל להיות כמו כולם. נסי לשים חלק זה בצד. את נושא ההתמכרות לטיפול הייתי בודק בטיפול עצמו תוך התמקדות בשאלה אם את נוטה להתמכר לדברים אחרים בחיים. בניגוד לסטראוטיפ הרווח, התלות שמטרידה אותך מעידה דווקא על חוזק. אנשים שמתכחשים לקשייהם וחושבים שהם לא זקוקים לטיפול הם לאו דווקא אנשים חזקים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לסמי ולדר' רובינשטיין. סמי יקרה, לפעמים האינסטינקטים שלנו חזקים הרבה יותר מאשר כל עצה חכמה שנקבל. אילו הכל היה תקין הטיפול והייתי מרגישה שמטרתו 'טיפולית' לחלוטין סביר להניח שההודעה שלך לא הייתה כאן. בניגוד לדר' רובנישטיין אני חושבת שמה שמטריד אותך אינו הנורמה או הנתונים הסטטיסטיים. אני חושבת שאילו הנורמה הייתה פעמיים בשבוע, גם אז היית מרגישה שמשהו לא תקין.מכיוון שמהאופן שבו אני מבינה את הודעתך, ההשוואה לאחרים פחות מעניינת, אלא התלות שאת מרגישה שנוצרת. אני לא מסכימה עם דר' ר. שהתלות מעידה בהכרח על חוזק. אולי לא על חולשה, אבל בטח על בעייתיות מסויימת. תלות בטיפול שונה לדעתי מתלות במטפל. חייבת להיווצר תלות ברמה מסויימת על מנת שתוכלי לתת אמון מוחלט במטפל ולהרגיש בטוחה, אבל לפעמים מרכז הטיפול הופך להיות התלות והחשש לאבד את המטפל הוא משהו אישי ולא כל כך טיפולי. אני חושבת שעצם העובדה שאת אומרת שהיית רוצה יותר מפעמיים בשבוע מצביעה על רצון של קירבה אישית ואנושית, ולא כל כך מהסוג של "אני חייבת לדבר עם המטפל שלי על דברים הכרחיים לשיקומי הנפשי". וזה מצב מסובך. הוא נעים ונוח, תחושת האמון, הקשר האינטימי ותשומת הלב המוחלטת שאנחנו מקבלים הם משהו מופלא. ויחד עם זה.... אני לא רוצה לתת עצות מכיוון שאני בקושי מסוגלת ליישם על עצמי רבע ממה שכתבתי עד עכשיו, אבל פרויד אמר :"dont do what i do, do what i say" אז לדעתי כדאי לך לתקופת נסיון לרדת לפעם בשבוע, לראות איך תרגישי מבחינת הטיפול ומבחינת הצד האישי. בסופו של דבר, אפשר לרמות את עצמנו עד גבול מסויים. תנסי להיות כנה עד כמה שניתן עם עצמך, ותראי על איזה צורך בדיוק עונה לך המטפלת שלך, אם הוא צורך בריא אז תמשיכי ואם הוא נובע ממקום של תלות ו/או אובססיה תצטרכי לפתוח איתה את הנושא. מצטערת שאולי לא קיבלת את התמיכה שרצית אבל לי, בתור מטופלת מנוסה יש נקודת מבט קצת שונה מזו של דר' רובינשטיין, ובכל מקרה, ההחלטה היא שלך. בהצלחה. אפי

אם הטיפול ככ מחזק אותך ועוזר לך אין סיבה שלא תמשיכי אותו מצד שני הגעגוע הזה בטירוף לא נראה לי בריא ובמקום. אני מסכימה עם כל מילה שאפרת כתבה לך אני לא רואה שום דבר מחזק בתלות ומציעה לך להיות עם היד על הדופק.

שלום , התלות היא חלק אינטגרלי מהטיפול הפסיכוטרפי והיא מבטאת את המוכנות מצד המטופלת לאפשר חדירה פנימית אל תוך נפשה מתוך רצון להסיר ולבדוק דפוסי התנהגות שליליים או מקורות להתנהגות לא רצויה או אבנורמלית. נראה כי המטפל עומד גם על הדקויות בכל הנוגע להשפעת הטיפול עצמו וכובד המישקל שהוא משווה בחייה של המטופלת. לעיתים התלות החזקה הזו,שאולי אינה סממן בריא של השתקמות בעיקר לאחר תקופה כה ארוכה ,הינה רק אמצעי בדרךלחדירה עמוקה אל תוך בעיות טיפוליות אחרות המשקפות את מצבה של המטופלת.במילים אחרות, גם אם התלות כרגע אינה מצב בריא ,לעיתים בטיפול ישנה היררכיה של פעולות ויעדים נידרשים כאשר על הפרק עומדות בעיות אישיות שהתלות החזקה משמשת דווקא כאמצעי חיובי אשר מאפשר שיתוף פעולה עם המטפל בדרך לתוצאה אידיאלית ככל שניתן. הפסיכותרפיה אינה תחליף לחיים ,אלא חזרה כללית לקראתם.הקירבה של היחסים הטיפוליים משרתת מטרות רבות,מאפשרת מקום בטוח למטופל להיחשף בו כמידת יכולתו ויתרה מכך היא מציעה את חווית ההתקבלות וההבנה לאח חשיפה עמוקה. בין שאר המיומנויות שלמדים בטיפול,חברתיות ,לימו על מיכלול החובות הקשורות בניהול מערכת יחסים אינטימית ועוד. רוגרס טען כי היחסים הטיפוליים מאפשרים למטופל התייחסות פנימית לאליה המטופל עשוי לפנות בדמיונו. התלות הזו שמאפיינת מערכת יחסים מחייבת ,באשר היא ,והמביאה לאחריות ואמון ,מביאה למידת האינטימיות בה המטופלת עשויה לטפח תקווה,ואף ציפיה ליחסים דומים. נראה כי עלייך לשאול את עצמך ביחס למיומנויות שרכשת בחייך האישיים כתוצאה משלוש שנות טיפול. האם יישמת משהו מהן בחייך מחוץ למסגרת הטיפולית?,במילים אחרות,האם את משתמשת בטיפול כתחליף לחיים במקום כחזרה כללית אליהם. אבחנה זו עשויה להיות מועילה ביחס להחלטה הקשורה להפסקת הטיפול. התייעצי עם המטפלת,העלי את הנקודה הזו אשר תופסת מקום ניכבד בכל פעם שאת מגיעה לטיפול ומשבשת את מהלכה הטיבעי של הפגישה בשל החשש ביחס ליעילותו של טיפול . מטבע הדברים אין די בשינויים התנהגותיים במצב הטיפולי,את חייבת להעביר את השינויים לסביבת החיים שלך. אלו אבני הבוחן המשמעותיות אשר דרכן ניתן לקבוע האם הטיפול אכן משרת את המטרה לשמה הגעת מלכתחילה, בהצלחה, יאיר.