גיום לצה"ל

שלום, אני בת 19 וחצי. אני דחיתי את שירותי הצבאי ועשיתי שנת שירות, בשלב מסוים נתקפתי התקפי חרדה, ניסיתי לסיים את שנת השירות אך הרגשתי שאיני מסוגלת. כרגע אני עומדת לפני שתי אופציות: להתגייס לצבא או לעשות שירות לאומי. אני לא יודעת מה להחליט, אני תוהה אם הצבא לא יחסום ממני את האפשרות לטפל בעצמי ורק יגרום לי להדחיק לשנתיים את מה שעובר עליי ואת כל השאלות שאני שואלת, כאשר בשירות לאומי הדברים יותר קלים מהבחינה הזאת, מצד שני אני לא יודעת אם אני רק רוצה להקל על עצמי בגלל התקפי החרדה ואני כבר מוצאת את הלמה. אני מרגישה שגם זה נכון וגם זה נכון, שיקול נכנס בשיקול. אני גם מתעסקת בשאלת הזהות היהודית שלי ואני לא רוצה שבגלל הצבא לא אוכל להתעסק בה. מצד אחד אני מרגישה שהצבא תקוע לי כמו עצם בגרון ושיש לי סיבות אמיתיות שלא לכולם יש לפני הגיום אך מנגד אני לא יודעת אם זה הוגן שאני לא אתגייס בגלל זה, ומצד שלישי אני לא רוצה להזיק לעצמי ולא להיות קשובה לצרכים האמיתיים והנפשיים שלי ועוד שנתיים לחשוב שכבר מאוחר מדי. בקיצור אני מבולבלת ולא מצליחה להחליט.

שלום שיר, לדעתי, התחשבות בהתקפי החרדה, כולל הטיפול בהם, כשיקול שמונע בעדך לשרת בצבא או בשירות לאומי תתרום להנצחתם. טבעו של סימפטום נפשי הוא שכאשר משנים את המציאות בגללו הוא מקבל חיזוק חיובי וככל שזה קשה, כאשר מתנהגים רגיל על אפו ועל חמתו של הסימפטום, סיכוייו להיכחד גדלים. הימנעות עקב חרדה מחזקת את החרדה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

טרם הגיוס סבלתי מחרדה כבדה מהצפוי , שהוא בעצם , "בלתי נודע". לא יכולתי לקבל את חוסר הידיעהת מה הולך לקרות איתי :עוד שנה , עוד שנתיים , ובסמוך לגיוס התחושה שאני לא יודע מה יהיה איתי ואיזה מציאות תהיה לי בעוד שבוע-שבועיים לא נתנה לי מנוחה . לא ישנתי ולמרות שאני בחור רזה ירדתי עוד 12 קילו נוספים. ניראיתי והרגשתי רע מאוד. כיום , למרות שרע לי בצבא . ה"חרדה" ירדה. אני לא בטוח שאסיים שירות צבאי . אבל המצב הוא טוב יותר משהיה טרם הגיוס. הידיעה גם אם לעיתים היא לא סימפטית טובה יותר מחוסר הידיעה. לכן, אם את פוחדת לכי על שירות לאומי , בשירות לאומי תוכלי יותר לשלוט במקום שבו תוצבי ובסוג התפקיד. ובמקרה הכי גרוע לא תסיימי את השירות אבל לפחות תדעי שהתמודדת עם החרדה והפחד ולא נתת להם לקבוע את גורלך ולשלוט בך. בהצלחה!