דילמה

כיצד ניתן לדעת מתי הקשר למטפל הוא כאישיות בפני עצמה או העברה? האם אין כאן גבול דק מאוד? מטופלת כשנה טיפול פסיכותרפי אצל פסיכיאטר ומרגישה שמערכת היחסים בינינו חמה וחברתי, נהנים מאוד אחד בחברתו של השניה ונזהרים מאוד שלא לעבור את הגבול (בעיקר הוא), לפעמים אני מרגישה שהוא פוחד לעבור את הגבול, דבר שמפריע לדינאמיקה בטיפול, כאילו הוא כובל את עצמו ומשתדל לומר את הדברים המתבקשים כדי שלא לגלוש. האם לשתף אותו בתחושותי?

שלום אפי, קשה לדעת מתי הקשר למטפל הוא העברתי בלבד, כלומר משליכים עליו דמויות משמעותיות אחרות, ומתי לא. אני מאמין שבכל האהבות והשנאות, בכל הקשרים המלווים רגשות, עם בני זוג ואפילו עם ידידים או ידידות, אנו מושפעים השפעה עזה ע"י קשרים משמעותיים שהיו לנו. בכל הקשרים קיימים מרכיבים העברתיים, לפעמים גלויים יותר ולפעמים גלויים פחות. למשל, בחירת בני זוג מושפעת מאוד מקשרינו עם הורינו, אחינו, אחיותינו. קשר טיפולי אינו יוצא מכלל זה, אם כי כמובן למטפל, כמו לאחרים משמעותיים אחרים בחיינו, יש אישיות משל עצמו, שגם לה תרומה עצמאית ביחסינו אליה. רצוי לא לחשוב על העברה במונחים אבסולוטיים, כאילו אנחנו מתעלמים לחלוטין מהאישיות המיוחדת העומדת בפנינו ומשליכים עליה דמויות משמעותיות. לרוב מדובר בצירוף של התייחסות ייחודית והעברה. התפיסה המתעלמת לחלוטין מאישיותו הספציפית של המטפל מקורה בגישה הפסיכואנליטית האורתודוכסית, שראתה במטפל מסך ריק שעליו המטופל משליך דמויות וחוויות משמעותיות מעברו (המטפל בטיפול כזה ישב אפילו מאחורי המטופל השוכב, כדי שדמותו הספציפית, הבעות פניו וכו' לא יפריעו לתהליך ההעברה). כיום גם פסיכואנליטיקאים אימצו גישות הרבה יותר בין-אישיות השמות דגש על הקשר בין המטופל ובין אישיותו הספציפית של המטפל, בצד ההתייחסות להעברה ולהעברה נגדית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה על ההבהרה. בנוגע לעניין הספציפי: האם לשתף את המטפל בתחושה שלי שאני מרגישה שהוא כובל את עצמו בכוונה? מה גם שלפני כחודש הוא אמר משפט שאינו משתמע לשתי פנים שהוא מעדיף כך כי אחרת מה שיקרה בינינו יהיה רחוק מטיפול... ברור לי שהוא נמצא גם כן בבעיה. האם יש סיכוי שמשיכתו אלי פוגעת בטיפול? ברור לי שמשיכתי אליו, כן .ברור לשנינו שאנחנו הולכים על חבל דק, האם בריא במצב גזה להמשיך?