יחסי מטפל-מטופל

אני בשנות השלושים לחיי . הגעתי לטיפול אצל מטפלת בעקבות משבר זוגי עם בעלי. בינתיים בעלי ואני נפרדנו אך הטיפול המשיך עם כל אחד מאיתנו באופן פרטני. אני בטוחה במליון אחוז שאני לא לסבית. אבל מה שקרה לי עם המטפלת הזו- אני ממש אוהבת אותה ונמשכת אליה. ממתינה כל השבוע לפגישה, חושבת עליה כמעט כל הזמן ומרגישה שהיא ממש חשובה לי. מפנטזת שאנחנו חברות. אפילו מגע מיני כלשהו. ברור לי שחסרה לי דמות אם. בתור נערה הייתי "מתאהבת" במורות שלי. האם תופעה זו היא מוכרת? נורמלית? האם טיפול כזה עשוי להצליח ? עם כל האהבה שלי-נראה לי שהייתי רוצה לראות בה קצת יותר אנושית ופחות מושלמת, פחות יפה , פחות חכמה ולא כ"כ מעלי.. בעיה נוספת- קצת מפריע לי שהיא מטפלת גם בבעליץ שתפתי אותה בזה אך היא טוענת שאני לא צודקת ועלי לבוטח בה ולהאמין בה. האם שיטה זו מקובלת ועובדת?

שהיא מטפלת גם בבעלך. אני לא חושבת שאני הייתי מסוגלת להתמודד עם כזה מצב.

שלום חנה, העובדה שאת מאוהבת במטפלת שלך, כולל אפילו פנטזיות מיניות, אינה מעידה על נטיותייך המיניות. אם את מוצאת את עצמך נמשכת ויזואלית לנשים, מסתכלת אחרי נשים ברחוב וכו', אזי יש מקום לחשוד בנטיות הומוסקסואליות. סביר להניח שהמטפלת שלך פחות יפה, פחות חכמה וכו', אך בגלל חסך אימהי את עושה אידיאליזציה שלה, כמו שראית במורות שלך דמויות הזדהות. אינני יודע באיזה קשר נשארת עם בן זוגך לשעבר, אך טיפול אינדיבידואלי מקביל בשני בני זוג אינו מקובל. בדרך-כלל נהוג להפנות את אחד מבני הזוג למטפל אחר. אם אין כמעט קשר בין בני הזוג לשעבר, אין בכך פסול, אך קשה לי לתאר שזה המצב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין