מה זה בעצם?

האם תוכל לעזור לי לפענח איזה סוג של בעיה יש לי? אני לא ממש לוקה בחרדה, אלא נלחצת הרבה, דואגת, מפחדת , חושבת........... אני עם שימחת חיים אך יש בי פחד שזה יגמר ואתפס באיזה דיכאון אני חוששת להיכנס להריון, איך אני יעבור את זה? איך אני אלד? איך אסתדר אחר-כך? ומה אם אקבל איזה דיכאון אחרי לידה??? יחד עם כל זה אני מתפקדת במאה אחוז. לא מפספסת כלום. אני יוצאת , מבלה, עובדת, שמחה , אוהבת...... נורא מתרגשת מכל דבר. רוצה לחיות בשלווה תמיד. האם זה סוג של חרדה? גם כל דבר שאני קוראת על משהו אחר אני מפחדת שיקרה לי גם(דברים הקשורים בחרדה ודיכאון) למשל מהתקף לב או מחלה אחרת אני פחות מפחדת. האם אני יכולה להתגבר על זה בעזרת" שטיפות מוח" עצמיות שהכל בסדר. ויהיה טוב. לחשוב חיובי ולהמשיך לא להימנע משום דבר? מה דעתך על הריון במצב כזה?

שלום חגית, קיימת אמנם תחלואה כפולה (co-morbidity) של חרדה יחד עם דיכאון ( http://www.depanx-gidi.home-page.org/ ), אך זאת בעיקר משום שבתוך הדיכאון יש לרוב גם סימפטומים חרדתיים. חרדה המתפתחת לדיכאון היא תופעה שכיחה הרבה פחות. אם את מעידה על עצמך כמי שיש לה שמחת חיים, יש סיכויים טובים לכך שלא תגיעי לכדי דיכאון. מה שאת מתארת נראה יותר כדאגנות-יתר. הייתי רואה את זה יותר כתכונת אישיות שצריך להשלים איתה ולחיות איתה (מן הסתם, יש בה גם היבטים חיוביים כמו התכוננות למצבים שאחרים אינם צופים אותם). אינני יודע האם "שטיפות מוח" עצמיות הן הפתרון. אם כבר, כדאי אולי למסד את "שטיפות המוח" הללו ולפנות לטיפול קוגניטיבי בו נלמדים דפוסי חשיבה חדשים. גם טיפול בגישה פסיכודינמית חקרנית יכול לעזור לך לקבל את עצמך ובאופן טבעי, כשמקבלים את הדאגנות ולא נלחמים בה היא פוחתת. היריון היא תחנה התפתחותית חשובה בחיים המכנסיה ללחץ כל אישה ובהיותך אדם רגיש, את כנראה פוחדת ממנו מעל הממוצע. מהכרותי עם אנשים חרדים, רוב הפחדים שלהם מכוונים לעתיד אך כשהאירועים המפחידים מתרחשים הם מוכנים להם טוב יותר מכל אדם אחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

רציתי לדעת איפוא אפשר לברר עך טיפול פסיכודינמי חקרני כמו שרשמת לי. אני רוצה גם קצת לחדד ולרשום שלפעמים לפני נסיעה , או טיול לכמה ימים ארוך אני מרגישה את הסימפטומים שיש בהפרעות חרדה, לא יודעת להעריך את רמת החרדה אך יש בי רעד , אולי תלישות מסוימת וכמו שכבר אמרתי אני ממשיכה ולא מוותרת ולא מונעת מעצמי כלום. האם עדיין אתה באותה הדיעה שזו דאגנות יתר ואם כן אז איפוא אפשר לטפל ? תודה.