זוגיות חדשה אחרי גירושים.שאלת המשך.

ד"ר רובינשטיין , תודה על תשובתך המאוד מעניינת. נקודה אחת לגמרי לא ברורה לי . כתבת שיתכן ובן זוגי משתמש ברגשות הכנים והאמיתיים של ילדיו כדי להביע את הקושי שלו עצמו ביחסים עימי. למה כוונתך? אם אני משקללת את הפלוסים והמינוסים אני בסך הכל מרגישה שאני רוצה בקשר הזה למרות שלא קל לי עימו. אני לעיתים מרגישה שהוא בפנטזיה של האהבה וכל נקודה של המציאות שאיננה רומנטיקה , טופחת על פניו ומחזירה אותו אל העבר . הוא אכן לא אוהב להיות לבד, מקפיד מבחירה שלו להיות איתי בכל יום בו הוא לא נמצא עם הילדים, דהיינו 4-5 ימים בשבוע . הצעתי לו לקחת זמן לעצמו וללבד שלו אך הו טוען שהוא מעדיף כל דבר בשניים ונהנה להיות איתי . הוא אף נותן פירוש קיצוני לכל הערה קטנה או אי נוחות שלי לגבי הקשר כאילו אני מרמזת על סיום הקשר, מה שאינו קרוב למציאות אלא מביא לתוך הקשר את תחושת הדחיה שלו מהעבר ואת הבחירה של גרושתו ללכת למקום אחר. לדבריו, קשה לו עם החלק הרציני שלי ואני חשה אף נטיה שלא לרצות להיות איתי בו, ומעדיף כמובן להינות מהצד של השובבות ואפילו קצת קונדסות, שקיים בי, למרות שאנחנו כבר במחצית שנות הארבעים שלנו...אני תוהה אם אינני תחנת אימון טובה לקראת ה"דבר האמיתי" - קשר אחר ו"סולידי" עימו יידע להתמודד טוב יותר . אני מבקשת לציין כי הוא איש חם ומשפחתי וממש לא טיפוס של דון זואן שרוצה להוכיח לעצמו שהוא שווה . להיפך...

שלום אלמונית, כפי שאת מתארת את הבחור, הוא עצמו מוצף חרדת נטישה וזקוק למעין "בייבי-סיטר". הוא נשאר לבד אחרי נישואין שמילאו אותו, הוא עצמו חושש להיות לבד והוא דואג לאכלס את כל ימות השבוע או בך או בילדים. מרוב ספקות עצמיים שלך, את לא רואה את הפחדים שלו. אני לא חושב שהוא "מתאמן" עלייך, ייתכן שלא ירצה לבחור באישה הראשונה הנקרית בדרכו. אני מאמין שמכל קשר אנחנו לומדים משהו על עצמנו ועל תפקודנו בתוך קשר ומבחינה זו את מתאמנת עליו לא פחות מאשר הוא מתאמן עלייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לאלמונית בתוך אחת שנמצאת בזוגיות דומה אבל אחרי שלבים שכנראה עדיין לא עברת (בן זוגי התגרש לפני חצי שנה, עזב את הבית לפני שנתיים ואנחנו ביחד מהרגע שעזב את הבית), היו לי רגעים מאוד לא קלים והיו רגעים שחשבתי מה אני עושה בקשר הזה (לפעמים גם היום:-))) אבל בסה"כ היום אני שלמה יותר עם הבחירה שלי ועדיין חושבת שאם יש לך זוגיות טובה שווה לתת לה צ'אנס. אין ספק שצריך להיות טיפוס רגיש ובעל יכולת נתינה עצומה להיכנס לסוג של קשר כזה בשלב כזה שהבן זוג נמצא בחייו, ובכלל כאשר לצד אחד יש ילדים ולשני אין(לי אין), אבל אני חושבת שהחיים חזקים מאיתנו ומה שצריך לקרות בסוף יקרה! בהצלחה, מאי

מאי,תודה. זה בהחלט מעודד.