קנאה

שלום לד"ר רובינשטיין וברכותיי על הפורום החדש. קראתי בעניין את תשובותיך בפורום לטיפול נפשי ואני מקווה שתוכל לעזור לי: בעייתי קשורה בחברה שלי, אותה אני מכירה למעלה מעשרים שנה. מלפני שנה, כשהודעתי על נישואיי היא הראתה קנאה בכל מה שקשור לחתונה, ונתנה לי "עצות" כל כך טיפשיות. בכל שיחה איתה הייתה אומרת משהו כדי לעצבן אותי בכוונה ולהראות שהיא יודעת הכי טוב. לפני מספר שבועות היא הודיעה עלאירוסיה ובעיקר מאז היא מתנהגת במין תחרותיות כה מכוערת כלפי ומשמיצה את המקום בו נישאתי לעומת המקום בו היא עומדת להינשא, וכן את התקליטן שהיה אצלי בחתונה היא מציינת במין עוקצניות מכוונת שלא אהבה אותו שברור שלא אותו היא תיקח לחתונתה, וכעת, כשאני מנסה להרות, יש לה כל מיני "החלטות" טיפשיות כגון: "כל אחת זקוקה היום לטיפולי הרפייה אז שלא תחשבי שכל כך מהר תיכנסי להריון" או שהיא החליטה שכל הריון ראשון מסתיים בהפלה ועד כהנה וכהנה דיבורי תחרותיות כל כך מעליבים, שאני ממש נפגעת ממנה. היא הולכת להתחתן עם בחרו ממשפחה מאוד מאוד עשירה, ומשתחצנת באופן כזה (על חשבון עושרה של משפחתו) שלא היכרתי אותה כך בעבר. ממש לא כיף לי לשוחח איתה כבעבר, בכל שיחה היא נותנת לי להרגיש שאצלה הכל יותר טוב ושהיא יודעת הכי טוב לגבי הכל. מעבר לכך אני מרגישה שבשנים האחרונות היא עושה לי עין הרע ועקב כך אני כבר לא מספרת לה דברים בניגוד לעבר שהייתי מספרת לה הכל! היא ממש השתנתה. אני מבינה שמערכת היחסים שלה עם חבר שלה דפוקה מהבחינה הזו שהיא אומרת "אמן" על כל מה שהוא אומר ורוצה מחשש לאבד אותו, ואף בוכה לי בטלפון שהיא ממש מתפוצצת מדברים שלו, שקשה לה להתמודד איתם אך היא בשום פנים ואופן לא תגיד לו לדבר על זה ש"חלילה" לא יעזוב אותה, לעומת זאת היא יודעת שמערכת היחסים שלי עם בעלי נהדרים ושאני כן אומרת כל מה שמפריע לי ולא שומרת בלב ובוכה על כך, אז אולי מזה נובעת חלק מקנאתה... חברותיי, להן אני מספרת על התנהגותה, נדהמות מכך שאני עדיין מגדירה אותה כחברתי הטובה ביותר. אני מרגישה שאני רוצה לרופף איתה את הקשר לאחר שתתחתן, ובינתים אני סתםך נעלבת ממנה בכל פעם מחדש... בקיצור, אני די אובדת עצות בשלב זה. גם בעלי די לא יכול לסבול את התנהגותה ובצדק. אשמח לקבל את תגובתך, בתודה מראש, קרן.

שלום חברות עמוקה ואמיתית בין אנשי ם לא יכולה להיות מושתתת על תחרותיות. לפי דברייך- החברה שלך לא מפסיקה להתחרות בך, ולהקניט אותך. אני מציעה לך -חזרי אחורה, ובדקי על מה היתה בעבר מבוססת החברות ביניכן? האם היא באמת היתה חברה טובה- אחת כזו שמספרים לה,משתפים אותה, חולקים איתה סוד, בוכים וצוחקים בהתאם לנסיבות, וכו'? אולי כדאי לך לשקול להוריד את הווליום של "החברות " ביניכן...פחות לספר , פחות להיות מעורבת, וכך בעצם להפחית את עוצמת הפגיעה שלך ממנה. לעיתים מי שהחשבנו כ"חבר טוב" יכול להתגלות כאינטרסנט, יכול גם להחליף את עורו עד כדי כך שנשאר נדהמים- כיצד בכלל החשבנו אותו לחבר טוב... יש המון הפתעות בחיים. ומאידך- יש גם המון הזדמנויות להתחבר ל-"חברה טובה חדשה".... כל טוב ש נ ה ב

שלום קרן, אכן מתיאורייך עולה תמונה קשה: מצד אחד, לא קל לעזוב חברת ילדות כה ותיקה, מה גם שבסה"כ את מתרשמת שהיא במצוקה ביחסיה עם בן זוג ומצד שני, לפחות על פי תיאורייך, הקנאה שלה בך אוכלת כל חלקה טובה. השאלה מה עדיין מחזיק את הקשר ביניכן, מלבד ההיסטוריה הארוכה שלו. את גם כותבת שאת מסכימה עם חברותייך האחרות המתפלאות שאת עדיין מגדירה אותה כחברתך. ייתכן מאוד שלאורך כל שלבי ההתפתחות הקודמים של אישיותכן התאמתן להיות חברות. כעת נראה שחברתך משליכה את הבעייתיות שיש לה ביחסיה עם גברים עלייך. מה שחסר בכל התמונה היא מה תגובתך אליה. האם ניסיתי לדבר איתה על כך? לדעתי, לפני שתנתקי איתה את הקשר כדאי לך לקיים איתה שיחה על שינוי מצב היחסים שלכן. בשיחה זו את יכולה להבטיח לה להמשיך לעמוד לצידה בבעיותיה עם בן זוגה ובכלל, אך תבהירי לה שיחסייך עם בעלך מצוינים ואינך מעוניינת לשמוע ממנה דבר עליהם. שאם לא כן, תיאלצתי לצערך לנתק איתה את הקשר. לדעתי, המסר צריך להיות חד-משמעי ואסטרטיבי: להפגין קבלה שלך אותה כמות שהיא, על קשייה, ונכונות להישאר שם לצדה, אך לא בלי תנאי, והתנאי הוא שיחסייך עם בעלך לא יהוו עוד נושא לשיחה ביניכן. ברור שגם עלייך לעמוד בתנאי זה ולא לספר לה דבר על חיי הנישואין שלך. אם היא תתווכח ותמשיך להראותלך שיש לך בעיות בחיי הנישואין שלך, לדעתי עלייך לנתק את הקשר משום שהנטייה שלה להשליך עלייך את בעיותיה כנראה אינה בשליטתה והיא אף עלולה לחבל בנישואייך בצורה זו או אחרת. את גם יכולה לומר לה מה את מרגישה ולבקש פסק זמן מהיחסים עד שהיא תשנה את התנהגותה. כל זאת בהנחה שיש לך עניין בסיסי בהמשך הקשר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין