בעיה

יש לי בת הגיל 16. ילדה נבונה, חמודה רגישה ומקובלת חברתית. הבעיה שהבנים לא מתחילים איתה אף פעם. היא תמיד הידידה של כולם. ומסביב הרומנים פורחים.לכל החברות שלה יש חבר. בה אף בן לא מגלה ענין רומנטי. והיא כל כך רוצה חבר. לאחרונה המציאה לעצמה חבר וירטואלי והחלה לספר לחברות שלה סיפורים ואגדות שלא היו ולא נבראו. לאחרונה גילו החברות את הענין והחלו מציקות לה. היא לא מודה ששיקרה. היא לא יודעת שאני יודעת מכל הענין. כשהיא משוחחת אתי - היא אומרת את האמת - שאף אחד לא רוצה אותה וכו. אני מבינה למה היא עשתה את זה ולמה שקרה לחברות. השאלה שלי אם אני צריכה להתערב או לתת לה להסתדר לבד עד שהענין ישכח.

שלום עדנה, דאגתך מובנת לחלוטין ויש לי שתי הערות בקשר לכך: 1. לנשים רבות, שכיום הינן נשואות באושר, ואולי גם בעושר, לא היה חבר בגיל 16. 2. מסגולותיה של הורות טובה היא להימצא שם תמיד עבור הילד (והעובדה שבתך משתפת אותך במצוקותיה מיוזמתה אמורה להיות מחמאה עבורך כאם) ומצד שני, לכבד את גבולותיו, כלומר, לא להתערב במקום שאינך מתבקשת לכך. בתך מצאה לנכון לשתף אותך בדברים שהיא מרגישה נוח איתם, ואלה לא דברים קלים, ואם וכאשר היא תרגיש צורך לשתף אותך בדברים נוספים, היא תעשה זאת. לדעתי, כל התערבות פעילה יותר מצדך תקלקל את מרקם היחסים העדין הקיים ביניכן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין