הפרעה כמכנה משותף להכרות רומנטית

ד"ר רובינשטיין שלום רב, אני גיי בן 32. אני מאובחן מזה 12 שנה כסובל מ- OCD בצירוף קווים של דיכאון ואישיות גבולית. ה- OCD שלי, שמקורו בעיקר בפחד מגרימת נזק פיזי לאנשים, מגביל אותי בתנועתי במרחב ובזמן הפנוי שלי. מגיל 22, עם מספר הפסקות קצרות, נטלתי תרופות שונות (בעיקר ממשפחת ה- SSRI). כעת אני נמצא ב"הפסקה" הארוכה ביותר - בסביבות שנה וחצי. מובן שמצבי הנפשי-תפקודי ממעיט את משאביי הפיזיים או הנפשיים לקיום קשר זוגי כלשהוא. בקשר זוגי בין שני (הומואים) בעלי הפרעה מאובחנת שידועה לשני הצדדים, יכולים להיות קושי ובעייתיות: הגורם של "אני לא רוצה להיות חבר במועדון שמקבל אותי לשורותיו אלא במועדון יוקרתי יותר", ועוד גורמים. בכל זאת, לאחרונה עלתה בי המחשבה שאולי באפשרותך ליצור שלב ראשוני של שידוך מעין זה. אשמח לשמוע את דעתך בענין. בכבוד רב, אסף (שם בדוי), תל-אביב

שלום אסף, פרט לעובדה שאינני עוסק בשידוכים, הפרעה נפשית כמכנה משותף להכרות רומנטית היא דבר מפוקפק מאוד. אני מבין שרצונך בכך נובע מהסטיגמה שממנה אתה חושש, אך צריך הרבה יותר מההפרעה המשותפת כדי ליצור קשר ומצד שני, כשקיימות התכונות המאפשרות קשר זוגי, ההפרעה הנפשית כלל לא חייבת להיות מכשול. הייתי מציע לך להעמיס פחות על ההפרעה הנפשית שלך ולבדוק בעזרת טיפול פסיכולוגי מה הגורמים המפריעים לך ביצירת קשר. זכור שיש לא מעט חירשים הנשואים לבני זוג שומעים, עיוורים הנשואים לבני זוג רואים וכיו"ב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד'ר רובינשטיין שלום, ראשית אינני מבקש שתעשה הסבה מקצועית לשדכן. אם אתה יוצר שידוך - זה עדיין לא אומר שהפכת לשדכן. שנית, הדוגמאות שנתת (עיוור וכו') אינן של הפרעות נפשיות. בהנחה שפיגור קל הוא הפרעה נפשית, האם נצפה שבעלי פיגור קל יינשאו לאנשים שאין להם הפרעה כזו? בכבוד רב, אסף