חרדת ההיבלעות

לד"ר גידי רובינשטיין ערב טוב יש לי כמה שאלות מקווה שתוכל לעזור לי 1. האם למי שיש הפרעה בתחושת הזהות והוא חש שהוא "נבלע" ע"י אנשים אחרים או מאחד מבני המשפחה ולא יודע מי הוא ומה הוא רוצה האם ההגדרה להפרעה הזאת היא הפרעת אישיות גבולית ? או שיש לה הגדרה אחרת? או שהיא חלק מהפרעה רחבה יותר כמו הפרעת האישיות הגבולית ? איך אפשר לדעת? האם אצל מי שסובל מההפרעה ברוב המקרים יש את ההפרעה הזאת גם להורים? 2. איך אפשר לטפל בהפרעה הזאת בטיפול? בגלל התחושה של ה"נבלעות" שיכולה להופיע בהעברה ולאיים על התחושה של האני שמימלא רופפת כבר אני יודעת שהפחד "מההצפה" של האני או העולם הפנימי הוא פחד קמאי והוא קשור "בחויה" קדומה איך אפשר להגיע לריפוי של האישיות בטיפול? והאם ישנם אפשרויות טיפול אחרות? בתודה מראש על ההבנה והייעוץ

שלום לך, האישה מן החלומות, "חרדת ההיבלעות" היא אחת מן החרדות הקיומיות שמציין לאינג בספרו "האני החצוי" (חרדה קיומית אחרת שהוא מציין היא "חרדת ההצפה"). לאינג טיפל בעיקר בחולים סכיזופרניים ופיתח תיאוריה על הדינמיקה המשפחתית המובילה למחלה. מקבילות לחרדות אלה אפשר למצוא גם בתיאוריות יחסי אובייקט, המהוות פיתוח של הפסיכואנליזה האורתודוכסית ובהקשר זה החרדות אכן נידונות כחלק מהפרעה בגבולות, שמופיעה גם אך לא רק, בהפרעת אישיות גבולית. יפה אמרת שבטיפול פסיכותרפויטי הדבר בא לידי ביטוי בתהליך ההעברה (השלכת דמות משמעותית מחיי המטופל על המטפל). עיבוד ההעברה הוא אכן הדרך להתמודד עם חרדה זו וליצור גבולות ברורים יותר בין ה"אני" והסביבה ע"י הפרדה בין המטפל והמטופל ובנייה איטית והדרגתית של זהות פחות שבירה אצל המטופל. אין בכך כל סכנה, להפך. אינני מכיר דרך אחרת להתמודד עם הבעיה ומניסיוני פסיכותרפיה יעילה מאוד במקרים כאלה ולהערכתי, לפי ההתמצאות היפה שאת מגלה במושגים, יש סיכוי טוב מאוד שהיא תעזור לך. לגבי הסוגייה הבין-דורית, כמו ברוב ההפרעות הנפשיות ההשערה היא שמדובר באינטראקציה בין סביבה ותורשה, או במילים אחרות, כשאדם בעל נטייה מולדת לכך נתקל בסביבה המתאימה (במקרה זה משפחה עם בעיה בגבולות) פורצת ההפרעה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מתוך ניסיוני והכרת הבעייה על בוריה הגב' מן החלומות אכן העלתה כאן בעייה אמיתית ועוד איך יש בעייה עם הדבר הזה.... קודם כל טיפול במצב כזה הופך מאוד בעייתי, זה לא ככ פשוט כמו שזה נשמע, ועולה מדבריך... לדעתי חשוב מאוד שהמטפל יהיה כזה שיידע לשים גבולות בצורה ברורה, זה תנאי ממש קריטי. למשל הקפדה על מספר פגישות מסויים ולא להעלות אותו יותר מדיי, וכו'. קל להגיע למצב של תלות איומה בטיפול , התמכרות לו והפיכת הטיפול למרכז החיים. והמצב מניסיון מאוד מסוכן, חבל שאיני יכולה לפרט כאן. יש כאן נקודה, ללא ספק.