להפסיק להגיע?

מה עושים אני בטיפול מזה תקופה ארוכה, בפגישה האחרונה , עלה נושא, שלא ממש רציתי להכנס אליו, ואיכשהו הגענו לזה, ודיברתי עליו. הרגשתי נורא נורא נבוכה מזה. בנוסף, באותה פגישה, דיברתי על נושא שכתבו עליו פה באחד מהדפים האחרונים, שזה הקטע של ה"התאהבות" במטפל, הרגשת הגעגוע הנוראי, האהבה, והבעתי את זה במלוא עוצמתו. מאז, אני ממש ממש נבוכה מהחשיפה, בשני הנושאים, ומרגישה שאני לא אוכל לחזור לשם בפעם הבאה. אומנם נשמע שהדבר הכי הגיוני ונכון זה ללכת ולהמשיך, ולדבר על זה אם ארגיש נוח, או לא לדבר על זה אם לא, אבל אני ממש מרגישה שכל אחד מהנושאים הללו, חשף אותי בצורה שלא מאפשרת לי לחזור בכלל. מה עושים? ?

מכיון שהתופעה של התאהבות בפסיכולוג מוכרת , ודאי שהוא מכיר אותה ונתקל בה אצל מטופלים נוספים. תחשבי על זה שבשבילך זו אולי מבוכה אבל בשביל הפסיכולוג זה חלק מעבודתו והוא יודע איך לנהוג במצב כזה בצורה מקצועית ולעזור לך להתמודד.

לוקחים נשימה עמוקה, והרבה אומץ...... הלב ידפוק חזק, הגוף ירצה אולי להיעלם מרוב בושה, אבל אני חושבת שכדאי לך מאוד להתגבר על הבושה הזאת, להגיע לפגישה ולהגיד בפגישה שחשבת לא להגיע בגלל החשיפה הגדולה והמבוכה שהיא בלתי נסבלת עבורך. אני בטוחה שאחרי הפגישה לא תצטערי שאכן הלכת בהצלחה חיבוקי שיודעת בדיוק מה את מרגישה

קודם כל תודה גדולה על התשובות, אני לא יודעת איך אעבור את המשוכה הזו, אם בכלל, ואולי דרך הבריחה אצליח להפסיק (לא שנראה לי כרגע אפשרי), את האובססיה הזו של התלות והאהבה, של הקשר הטוב/רע/קשה מדי/חשוב מדי/בעייתי מדי, ואשכח אותו לאט לאט?? מי היה צריך את זה בכלל?? you cant live with it, and you cant live without it

היי אחותי , אני יודעת מה את מרגישה וזה בסיידר גמור... אל תחששי , ראית בעצמך מה הולך פה בפורום. את מבינה שאם זה קורה לעוד אנשים אז הפסיכולוג שלך מכיר את התופעה הזו. תחשבי על זה ככה שהאיש שמולך הוא האדם שאת יכולה לחשוף בפניו הכל, הוא לא שם כדי לשפוט אותך הוא שם כדי להבין אותך ולפרש לך את התמונה בצורה שונה ממה שאת מתרגמת אותה. אני מאמינה שתחושתך עזה ועמוקה יותר מהרבה תחושות אשר נתקלת בהם בעבר אולם זה חלק בילתי נפרד מהטיפול שאם תדעו את והפסכולוג או אולי הפסיכולוגית לנווט כמו שצריך ולגעת במקומות הנכונים צפוי לכך סוף טוב. כל זה אני כותבת אלייך מניסיון. הפורום הזה רק מלמד אותי כמה מהתחושה של המוזרה והמשונה והיחידה יש כ"כ הרבה כמוני שהגיעו לאותו מקום סוחף רגשות. תרגישי נוח לבוא לפגישה כי לא עשית שום דבר רע רק הוכחת שאת אנושית וכמו כולם מרגישה ... שלך !

שלום לך, אני, ומתיאורייך עולה שגם את, רואה את מה שקרה כפריצת דרך בטיפול. אם העלית את הנושאים הללו, הרי זה משום שרצית להעלות אותם, גם אם בשלב קודם העכבות מנעו זאת ממך או היית אמביוולנטית לגבי העאלתם. חומר מן הסוג שהעלית הוא לחם חוקם של מטפלים והם אמורים לספק למטופל את יחס חיובי בלתי מותנה שינטרל את מבוכתם ובושתם. עצתי לך היא, כמובן, להמשיך וכמו במקרים קודמים, יש לנו ניסיון טוב במקרים כאלה שקשה לפתוח נושאים, להדפיס את פנייתך לפורום ולהראותה למטפל, אפילו להשאיר לו אותה לקריאה בין הפגישות, שלא בנוכחותך, אם זה מביך אותך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לא בהכרח. זאת אומרת לא בהכרח יבין אותך המטפל. מאד ייתכן ותמצאי את עצמך דחויה בגלל החשיפה. לא כל המטפלים כאלה מקצועיים ובוגריםומאורגנים עם עצמם. יש מאכזבים. אני מדברת מנסיון.