לא יודעת מה זה, אבל אני צריכה עזרה

ד"ר גידי שלום. אני בת 20, נמצאת בטיפול אצל אותה המטפלת כבר 4 שנים. הטיפול התחיל עקב דכאון קשה, ונמשך לאחר המחלה- עם הרבה הצלחה. הבעיה שלי מתחילה בדיוק פה: נעשיתי תלותית. אני חושבת רק עליה כל הזמן- היא כמו המחשבה שמאחורי כל המחשבות, כמו משקפיים שדרכם רואים את העולם. בעבר זה אף פעם לא הפריע לי- אפילו להפך; זה נתן לי דרך להתמודד עם דברים, לנתח דברים בצורה אובייקטיבית, להסתכל על עצמי מבחוץ ולהרגיש שאני לא לבד. כמו חברה דמיונית... אבל בחודשים האחרונים המחשבות הפכו למטרידות יותר- פתאום לא אכפת לי מכלום חוץ ממנה, הכל נראה אפור. אני מתפקדת ומנסה כמה שיותר, אבל מרגישה שבפנים אני מתפרקת לאט. מעבר לזה, יש הרגשה רעה ושונה- לא הרגשה דכאונית, אם מותר לי לאבחן את עצמי (אחרי שנתיים דכאוניות) (:, יותר מתוסכלת, מוטרדת. מעין הרגשה חזקה של אי שקט שלא עוזב אותי. לא מצליחה לישון, כל הזמן סיוטים ופחדים- התקפות זעם פתאומיות, כביכול בלי סיבה. ודבר מוזר שקשה לי להגדיר- מראות מסוימים מציקים לי- בעיקר חפצים שנמצאים בצפיפות, קרובים אחד לשני. זה יכול להיות כל דבר- מהפסים על הכביש עד פנסי הרחוב (לפעמים מרחוק יש אשליה שהם קרובים נורא), וברגעים מסוימים זה כמעט כל דבר. זה כל כך מטריד אותי עד שלפעמים אפילו מגרד לי בגוף ואני צריכה לעצום עיניים. טוב, נראה לי שזהו. מצטערת על האורך, אני פשוט חייבת עצה- הייתי חייבת לספר למישהו. למטפלת שלי אני פשוט לא מסוגלת. המון תודה מראש, מעין.

שלום מעיין, לפי תיאורייך, יש שתי בעיות: (א) השינוי שחל במצבך הנפשי (אי-שקט קיצוני וסף גירוי נמוך) ו-(ב) השינוי שחל בקשר שלך למטפלת, שינוי שאינו מאפשר לך סובייקטיבית לספר לה על מצוקתך ועקב כך מונע ממנה את האפשרות לעזור לך. כלומר, במהלך הקשר עם המטפלת השתנה התפקיד הראשוני שלה בעינייך ובמובן מסוים אין לך כעת מטפלת. מצב זה דומה, מבחינה מסוימת, להפסקת הטיפול ואז ייתכן מאוד שהתופעות הקשות שאת מתארת ניתנות להסבר על רקע הפסקה זו, אף שמעשית את ממשיכה לבקר אצל המטפלת. הצעד המעשי שאני יכול להציע לך כדי לפתוח פתח להתמודדות עם שתי הבעיות גם יחד הוא להדפיס את פנייתך לפורום ולהראותה למטפלת, אפילו להשאיר לה את הדף בתום השיחה ולבקשה לקראו בין השיחות, כך שלא תיאלצי לעמוד במה שאת עולה לחוות כמצב מביך. בעבר פתרון זה עזר במקרים דומים של אנשים המתקשים לספר דברים למטפל, פנו לפורום והראו את הפנייה למטפל. אנא עדכני אותנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר גידי וכולם תודה על תשובתך, קודם כל. היא עזרה לי לסדר את הדברים בראש. בקשר ללהשאיר לה את הדף- אני לא יודעת. הפחד שלי הוא פחות המבוכה. מה אם אני אראה לה את הפניה, תהיה מבוכה קטנה בפגישה הבאה, אבל היא לא תוכל לעזור לי? מה עם המצב הוא סופי? מה אם זה מסמל את תחילת סוף הטיפול? כבר דיברתי איתה לאחרונה שאולי כדאי לסיים את הטיפול- היא אמרה שהמצב הנפשי שלי רעוע מדי כרגע, ויש עוד המון דברים שצריך לכסות. כמובן שהיא צודקת, אבל השינוי שחל בהרגשתי גדול מדי ולא מובן מדי, זאת אומרת- לא חל שום שינוי במהלך הטיפול עצמו שיביא להרגשה הזאת, אז למה בכל זאת? למה אני מרגישה כך? והאם אפשר לפתור את זה בשיחה פשוטה? הפעם קשה לי להאמין בזה. גם סיום לא יפתור כלום, לא עכשיו. אם מישהו כאן חווה מצב דומה ובחר לתת למטפל לקרוא את פנייתו לפורום, אשמח אם תכתבו לי אם זה עזר וכיצד. המון תודה, מעין.

שלום כנראה שעקב הטיפול וההצלחה לצאת מהדיכאון, אני יכל לקרוא בין השורות שכנראה את בעצם רוצה לסיים את הטיפול משום מה, המטפלת מעוניינת להמשיך את הטיפול כנראה שישנם נושאים שאינם פתורים הפחד שלך מסיום הטיפול מוביל להרגשה של אי נוחות ולפי דעתי את גם מתארת מצב של חרדה את חייבת להעלות את הנושא בפני המטפלת אמנם אני מניח שהדבר יעורר בך חרדה בשל הפחד להישאר לבד אך אני בדיעה שעלייך לבצע פעולה של חשיפה ובכך להתמודד עם הפחד ולהיווכך שהשד לא נורא כלכך המטפלת תגיב באופן רגוע ולא מאיים ובכך תוכלי להיפרד ממנה תזכרי, תמיד ניתן לחזור לטיפול אבל צריך בשלב כלשהו להפסיק אותו בהצלחה