סתירה פנימית

אל ד"ר גידי רובינשטיין - שלום רב. באחת התשובות הקודמות שנתת אתה כותב כי אתה ממליץ על טיפול פסיכודינאמי לטפל בצורך בשליטה. אולם אתה גם מודע לאפשרות חוסר השיתוף עם המטפל. כלומר יש כאן מעין תרתי דסתרי. שאלתי היא איך יוצאים ממעגל כזה? בברכה, איה.

שלום איה, מה שאת מכנה "חוסר שיתוף פעולה" ידוע בטיפול הפסיכודינאמי כהתנגדות לטיפול. התנגדות לכל שינוי, לא רק טיפולי, היא תופעה מוכרת וטבעית, איתה מתמודדים בטיפול. למעשה, אם לא הייתה מופיעה התנגדות בשלביו הראשונים של הטיפול והמטופל היה מוכן לקבל בברכה כל הסבר, פרשנות והתערבות מצד המטפל, הדבר היה חשוד. קל וחומר כשמדובר בצורך מופרז בשליטה. הטיפול הוא תהליך של יצירת אמון באופן הדרגתי עד שהמטופל יכול לסמוך על המטפל באופן שיאפשר לו לוותר על חלק מהשליטה ולהיות פתוח לאלטרנטיבות אחרות. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

( "חוסר שיתוף פעולה" התייחסתי למשפט שלך: " כלל לא ברור אם נתת את עצמך בידי הפסיכולוג".) השאלה של י מתייחסת למקרה שגם אחרי טיפול אינטנסיבי מאוד שנוצר בו אמון מלא במטפל, עדיין אין תזוזה ביחס לעניין הצורך בשליטה. כלומר צורך בשליטה שאינו קשור לאמון ואשר מונע למעשה אפשרות להיעזר בטיפול. מה ניתן לעשות במקרה כזה, זוהי למעשה שאלתי. בתודה מראש, איה.