ייאוש מתמשך

שלום ד"ר רובינשטיין, אני בחורה בת 29, בריאה וללא בעיות מיוחדות עד כה. בתקופה האחרונה, זה מספר חודשים, אני מרגישה שאני "לא אותו האדם". אני עצבנית, מתייאשת מכל קושי קטן, בוכה בקלות (בעבר לא הייתי מהבוכיות) ומרגישה שאני משעממת, מעצבנת ומדכדכת את כל העולם (או לפחות את חלקו -זה הנמצא עמי בקשר). לא עברתי שום טראומה בתקופה האחרונה ולבד מתקופות לחץ נורמלי, כזה שרוב האנשים חווים מדי פעם בחייהם, לא קרה שום דבר מיוחד שגרם להרגשה הזו. אבל אני לא מסוגלת להתאושש. אני מרגישה שהמצב מחמיר, ובמשך רוב היום אני קהה, או עצובה ומיואשת. חשבתי לפנות לטיפול, אבל כרגע אני לא מוצאת נקודת אור גם בזה. אני לא רואה איך משהו יוכל לעזור לי. אני בכלל לא מסוגלת לדמיין שום שיפור אי פעם... האם לדעתך כדאי לנסות טיפול בכל זאת, או שללא המוטיבציה חבל על הזמן? האם יש בכלל מה להמליץ לי? תודה על ההקשבה, ד.

שלום ד., לפי תיאורייך, את נמצאת בדיכאון, שחלק מתסמיניו הוא אכן פגיעה בוולוציה, כלומר, ביכולת לרצות דברים. ובכל זאת, הייתה לך מספיק מוטיבציה לפנות לפורום ולשתף אותנו בלבטייך לגבי פנייה לטיפול. להערכתי, פנייה לטיפול היא בהחלט במקומה ומה שיכול לעזור עוד יותר הוא טיפול תרופתי נוגד דיכאון. עפ"י ניסיוני, טיפול תרופתי כזה, בעיקר ע"י תרופות המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין במוח (SSRI) גורם בחלק גדול מהמקרים להקלה בסימפטומים המאפשרת התפנות מנטאלית לשיחות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין