שיחה כואבת.

היי אני מקווה שאתה זוכר את מצבי, פשוט אין לי כח לחזור על כל הפרטים שוב. אז ככה אני בטיפול כבר כמה חודשים ואני די סומכת עליו. אני מספרת דברים שלא ידעתי שאגיד אותם בכלל אבל זה יצא לי. וכשאני הולכת אני פתאום אומרת " איך סיפרתי לו את זה בכלל?" ואין לי תשובה. דבר שני בשיחה עצמה כשמגיעים לנושא "קשה" פתאום אני מאבדת אותו ולא יודעת על מה דיברנו ואני שואלת שוב ושוב "מה ?" "על מה דיברנו?" "איפה היינו?" ומשטלתים עלי סחרחורות, ושרפה במקומות שונים בגוף, וכאילו אני בקיפאון פשוט קופאת במקום. אבל בכל זאת אני מנסה להמשיך , ומחכה כבר שנדבר על משהו אחר. מה לעשות? זה דבר נורמאלי? תודה.

שלום עדי, ברור, שאני זוכר אותך ואת סיפורך. החוויות שאת מתארת מהטיפול מעידות על כך שהוא אינטנסיבי ולכן מועיל. תגובותייך לתכנים הקשים העולים בטיפול טבעיות לגמרי והשאלה באיזו מידה הן שכיחות אינה צריכה להטריד אותך. עצמת התגובות היא פונקציה של עצמת החוויות עליהן את מדווחת בטיפול. העובדה שאת מסוגלת להעלות תכנים כה קשים מעידה על כך שהצלחת ליצור קשר טוב עם המטפל וקשה כזה מבשר טובות מבחינת הצלחת הטיפול. את גם נשמעת הרבה-הרבה יותר טוב מכפי שנשמעת מפניותייך בעבר, אם התמדת בטיפול התרופתי, הוא כנראה עזר ואיפשר לך לעבור את התהליך החשוב מאוד שאת עוברת כעת בטיפול השיחתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין