טיפול פסיכולו

שלום ד"ר רובינשטיין, אני בת 36, אמא לשלוש, נמצאת בטיפול פסיכולוגי חצי שנה. עקב בעיה שהיתה לי עם הקטנה. אני מאוד מבולבלת לגבי יעילות הטיפול. ולכן צרפתי מכתב שכתבתי לפסיכולוגית לפגישה הבאה. רציתי לשמוע את חוות דעתך. תודה. ולהן המכתב לפסיכולוגית. אמא אחרת -------------- בהתחלה לא הרגשתי כלום, כי לא ידעתי מה זה להרגיש. עשיתי דברים כי צריך לעשות, מבלי להרגיש. אחר כך שבועות הייתי עסוקה בלהיזכר באימא בילדות, בלפחד מהלא נודע, בלהבין את ילדותי ואת האטימות שפיתחתי כדי לשרוד. לאט לאט לימדת אותי להרגיש למדתי לכעוס ולשנוא את אימא, כעסתי גם עליך כי פגעת בי, ושנאתי גם אותך. ואז הגיע העצב, מתוך צער על ילדות אומללה. עצב מתוך הבנה שאמא התעללה בי ריגשית. עצב מתוך ילדות בודדה. וככל שהיתי יותר עצובה כך אהבתי אותך יותר. אהבתי מתוך חוסר אונים, אהבתי מתוך צורך להיתמך, אהבתי בעוצמה שמעולם לא הכרתי. התהליך שאני עוברת כואב מתיש מעיק. כמו לחטט בפצעים שכבר מזמן הגלידו. כמו ללכת ביער חשוך ולראות רק מטר אחד קדימה. את לא מניחה לי מפגישה לפגישה וככל שהצפייה לפגישה גדולה כך גדולה גם האכזבה, מהצעד הבא. היית לי אמא אחרת. השלמת את כל מה שחסר לי. הקשבת לי, קיבלת אותי, עטפת אותי, תמכת בי, ליוות אותי בדרך. חבל שזה רק תיקון של העבר ולא העבר עצמו. נכנסת לי לנשמה, ומלאת שם חלל עצום. היום אני מבולבלת, מקווה שבעתיד אוכל להודות לך. רק תבטיחי לי שיום אחד תשחררי אותי לנפשי. ותתני לי ללכת אמא.

שלום לך, השאלה על העיתוי של סיום הטיפול ומי צריך להחליט על כך היא שאלה שזכתה להתייחסות נכבדה בספרות המקצועית וגם מהווה נושא לדיון יומיומיים כמעט בין מטפלים לבין עצמם. היא גם עלתה בפורום הזה מספר פעמים יותר כחשד שמספר גולשים מטופלים הביעו שמא המטפל הוא גורם אינטרנטי וציני המאריך את הטיפול כדי להרוויח עוד כסף. עמדתי האישית-מקצועית (והמאוד לא-מקובלת בתחום, עליי לציין) היא שהמטופל ורק המטופל הוא זה שצריך להחליט הן על התחלת הטיפול והן על סיומו, שכן טיפול ללא מוטיבציה עמוקה של המטופל הוא חסר-יעילות בעיניי. בפנייתך את מתארת קשר משמעותי ועמוק עם הפסיכולוגית, קשר שלאו דווקא גרם לך ליהנות יותר מהחיים, אלא להבין יותר טוב את עצמך, את הסביבה ואת תגובותייך אליה. זהו אכן הישג גדול מאוד בעיניי, שאני מקווה שגם ישפר את רווחתך הנפשית עם הזמן. השאלה היא האם גדלת מספיק בטיפול כדי להיפרד בעצמך מ"אמא" או (וזה בהחלט לגיטימי) את זקוקה עדיין לסיפוק הצורך העצום בחוסר דמות אם מספקת. האחריות לסיום הטיפול אינה בידי המטפלת, לדעתי, אלא בידייך, אם וכאשר תחליטי להפסיקו. כמובן שהציפייה היא שבנסיבות כאלו המטפלת תהייה אמא טובה דיה כדי לאפשר את סיום התהליך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה על התיחסותך. ניסיתי הרבה זמן להגדיר מה הטיפול נותן לי, ואתה הצלחתה להגדיר את זה בצורה מדוייקת להפליא. אני עכשיו מבינה יותר את הבנות שלי, ואת התגובות שלי לגבי הבנות. ואפילו לשנות את הקשר שלי איתן. אך אני הייתי רוצה להרגיש גם שיפור ברווחתי הנפשית שנפגעה כתוצאה מהתובנה החדשה שהגעתי אליה. זה חוכמה מאוד קטנה לפתוח קופסא סגורה "ולקוות" שזה יביא לרווחה. ואם אין ביטחון בתועלת אז לה להתחיל? למה אתה לא כותב שאתה בטוח שעם הזמן זה יביא שיפור גם ברווחתי הנפשית? תודה.