שיתוף פעולה של הורים בטיפול בילד

שלום רב, יש לי שני ילדים מאומצים ממוצא אתיופי, (אני לבנה ובעלי ג'ינג'י) הראשון בן 11 והשני בן 9 והם נמצאים אצלי מגיל 4 ימים כל אחד. לבני בן ה-9 יש בעיות התנהגות קשות ולפני כ-3 שנים הוא אובחן כ-ADHD אבל ריטלין לא עשה את העבודה. מצבו החמיר והוא עבר במהלך שנה האחרונה 4 בתי ספר. לא היתה ברירה ואישפזנו אותו במרכז בריאות הנפש בנס ציונה לטיפול משום שהוא הפך להיות אלים בצורה מסוכנת לעצמו ולסביבה. בעלי מתנגד מאד לטיפול שם אבל לא מציע אלטרנטיבה אחרת. אני ממשיכה להתעקש אבל בכל זאת מכרסם בי ספק שאולי אני עושה טעות שאני לוחצת ובמידה מסויימת כופה את דעתי. שאלתי היא האם אני צריכה להמשיך להתעקש כל זמן שאין לנו אפשרות אחרת או אולי אני צריכה לוותר, לקחת את בני הביתה ואז לחפש מסגרת טיפולית אחרת. שאלה נוספת שאני רוצה לשאול אותך האם אתה מכיר מקומות נוספים שנותנים טיפול בצורה דומה כמו ביה"ח בנס ציונה? ואם אתה מכיר את ביה"ח הנ"ל האם תוכל להגיד לי מה התרשמותך ממנו? תודה רבה ירדן

שלום ירדן, כיום לא מאשפזים בבתי חולים פסיכיאטריים בקלות רבה, בוודאי שלא ילדים, כך שלפי תיאורייך יש להניח שזה היה מוצא אחרון לדעת הרופאים. בכל מרכז רפואי גדול לבריאות הנפש יש גם מחלקה לטיפול בילדים (למחלקה ב"גהה" יש שם טוב מאוד אך אני מבין שיש בעיה של אזורי אשפוז). אני מכיר את ביה"ח בנס ציונה, הוא מאוד ותיק וכך גם מחלקת הילדים שבו. בזמנו זה היה המקום היחיד כמעט בארץ לאשפוז ילדים ובני נוער. בקשר לבעלך - קל מאוד לשלול דברים בלי להציע אלטרנטיבות. אם הילד מהווה סכנה לעצמו או לזולת, אין מנוס מלהשאירו באשפוז. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין