מצטער על ההתפרצות - חייב

כתבתי משהו בפורום של וואינט, וראיתי בקישורים בצד שם לינק לאתר שלך. קראתי קצת אולי לנסות להרגיע את עצמי אך מצאתי שאני די עונה על ההגדרה של "הפרעה אישית המנעותית" הנה ההודעה מוואינט: אני מרגיש די כמוך בשבוע האחרון, התחיל להווצר אצלי לחץ נוראי בחזה, התחלתי להזיע בידיים והשרירים שלי נתפסו. לא בא לי לעשות כלום, אני משועמם ורק רוצה להתנתק מההרגשה הזאת. מכיוון שזה נמשך כבר כמה ימים, פניתי לרופא המשפחה, וזה נתן לי קלנוקס בכדי להרגיע את עצמי. קראתי על הכדור הזה דברים לא טובים, אבל בינתיים הוא "עוזר" לי להתמודד. אני גם ישן הרבה אם לא ציינתי. העיננין הוא, שגם אני כרגע סיימתי לימודים, והשעון התחיל לתקתק גם לי, עדיין לא מצאתי עבודה, ואין לי מושג איך במצב נפשי זה אפשר למצוא אחת. כל שנות הלימודים שלי עישנתי חשיש, והייתי סגור בחדר שלי (אך עם הרבה חברים). עכשיו קשה לי עם זה. אני מאד רוצה לדבר עם פסיכיאטר, אבל פוחד שפשוט ירדתי מהפסים ואני לא מצליח להתמודד עם העולם האמיתי. בינתיים אני מנסה להכיח את הלחץ עם הכדורים (שדי עוזרים) אך צריך פתרון רציני יותר. לא מכיר פסיכאטרים ומעולם לא פניתי לטיפול נפשי. מבולבל, חסר חשק ועוד עוד. . רק שהזמן יעבור כבר, איך שהוא. הרופא גם נתן לי מכת למיון פסיכיאטרי, אך אני חושש. אני לא משוגע, קצת ירדתי מהפסים, קשה לי להתאפס, אני די פוחד לגבי ההשלחות. מה זה אומר? כבר שלושה ימים לא אכלתי כלום (ביסים פה ושם) גם זה מציק נורא.. זה קצת פטאטי - אבל HELP

שלום מנשה, אנשים הסובלים מהפרעת אישיות הימנעותית סובלים גם מחרדה אך לא כל מי שסובל מחרדה סובל מהפרעת אישיות הימנעותית. יש להבין כי הימנעות היא אמצעי בריחה מפני מצבים מעוררים חרדה. במקרה של הפרעת אישיות הימנעותית המצבים המעוררים את החרדה הם מצבים חברתיים ולכן אנשים אלה נמנעים ממצבים אלה. לפי תיאוריך, מה שאתה מתאר הוא מצב של פאניקה, שאין מספיק נתונים כדי לדעת אם הוא חלק מהפרעת אישיות הימנעותית, אך זו גם שאלה מישנית בעלת ערך אקדמי בלבד. הפרעות חרדה וכן הפרעת אישיות הימנעותית הן הקלות ביותר לטיפול דווקא בשל הסבל הרב הנגרם למטופל, סבל המעורר מוטיבציה. טיפול תרופתי ע"י נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI (למשל, סרוקסט, ציפרמיל) מפחית את רמת החרדה לאורך זמן בלי לגרום להתמכרות, תלות וסבילות (כמו קלונקס אם תיקח אותו מספיק זמן). כדי לא להיות תלוי בטיפול לאורך זמן מומלץ מאוד לפנות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי כדי לאתר את המצבים המעוררים חרדה, ללמוד טכניקות הרפיה ולתרגל אותם תחילה בדימיון ובהדרגה מול מצבים אמיתיים המעוררים את החרדה ובמשך הזמן יש לשער שהתלות בטיפול התרופתי תפחת. לסיכום, למרות שאתה מבוהל כעת, התחזית טובה למדיי. לא הייתי ממליץ לפנות דווקא לחדר מיון, סיטואציה מלחיצה בפני עצמה ומחייבת ויתור על שליטה, שכה מאיים עליך, אלא ניתן לפנות לכל פסיכיאטר בקופ"ח - הטיפול מאוד סטנדרטי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

קודם כל תודה רבה שקיימים אנשים כמוך, ולמרות שאמרו לך את זה כבר בטח, זה גןרם לי איזשהו הקלה לשמוע זאת מבעל מקצוע. האמת, שהרופא שלי אמר לי גם שאני לא הולך להתאשפז או רשמית נהייתי משוגע, אבל ההרגשה די מזכירה את זה. התפרצתי לפה מתרבות פורום שעושקת בעיניינים אחרים לגמרי. סיימתי לימודים במחשבים, ממש עכשיו, הייתי באמסטרדם שבוע להרגע, ומאז שחזרתי התחיל להווצר אצלי לחץ שרק הלך וגבר. כן, אני יודע, יש לפני שינויי לא רבים, אך בכל זאת אני כזה ציניקן, נוהג לרדת בתוך הראש שלי על אנשים והתנהגותם, די נגעל מכל האוכלוסיה בארץ, הדרך וכל השאר. בתקופת הלימודים שלי הסתגרתי בחדר, למרות שהייתי נפגש עם חברים תדיר, את ההורים שלי כמעט ולא יצא לי "לפגוש". גם זה מפריע לי עכשיו. הם לא יודעים שאני מעשן, אפילו לא סיגריות. לאט לאט יצרתי לי עולם משלי, ואני לא מצליח לצאת ממנו למרות שהגיע השמן. הכל מפחיד, מגעיל, משעמם וחסר כיוון. אני מודאג לחברה שלי, שאין לי מושג איך היא מקבלת את זה (בהבנה לפי דבריה) היא אפילו הביא לי טלפון לפסיכיאטר שאתקשר אליו במוצאי שבת , אך חוץ מזה שאני רגוע עכשיו (קלונקס 0ץ5) זה גורם לי ללחץ רב. פתאום נראה לי שאני צריך לחשופ המון דברים להשתנות למשהו שאטני לא רוצה ולא מאמין בו, לחיות במקום שאני הכי פחות רוצה אבל רק פה מתאפשר לי. אני כותב וכותב, אז מצטער, אך זו הרגשתי. לא יזיק לי גם לאכול משהו. ניסתי להמעיט ברבע את כמות העישונים אבל זה לא עזר, חזרתי לעשן כמעט כמו פעם. גם זה משהו שהייתי רוצה להגמל ממנו. מעולם לא הרגשתי מוזר כלפי החברה, די מתנשא אבל מאד חברותי. . למרות כל האיכסה מסביב. תודה על תגובתך, גם על נקודת אור זו אני קופץ ונאחז בה. כמה זמן עד שזה עובר? לפעמים אני ממש מרגיש כאילו משתגע משעמום.. ולא חסר לי מה לעשות :) :( :) ?