יש לי בעיות מאוד חמורות

שלום לך ד"ר אני בת 30 הולכת לטיפול בערך 3 שנים אצל פסיכולוגית לןקחת תרופות פארפאנן 3 כדורים ביום הבעיה שלי היא שחארי 3 שנים של טיפול פסיכולוגים אני לא מרגישה שמשהו זז ומשתנה יש לי חוסר ביטחון,אני מאוד שלילית,מאוד קיצונית רואה שחור או לבן,אני עושה מבעיה קטנה או ממוצעת בעיה גדולה כלומר מנפחת את זה בראש וסובלת מזה,אני נפגעת בקלות,אני מאוד רגישה,אין לי שמחת חיים,הגישה לחיים היא לא חיובית,אני סגורה,בונה לעצמי מחסומים ולא מצליחה לצאת מזה אני חיה כמו בכלוב. עכשיו לפני שנתיים היה לי משבר נפשי התחלתי לדמיין ולשמוע דברים הייתי בשיקום 3 חודשים והשתחרתי. מאז האירוע עברו כמעט שנתיים והכל תקין ,כלומר אני לא שומעת קולות או מדמיינת דברים. אני רוצה שהדברים יזוזו בחיים שלי ,קיוויתי שהפסיכולוגית תעזור לי אבל אין שינוי . היא מקשיבה לי נותנת לי עצות אבל מה שאני זקוקה זה מישהו שיעודד אותי יתן לי את הדחיפה הזאת כי אין לי מספיק כוח או מוטיבציה בשביל לעזור לעצמי לבד. הייתי רוצה טיפול כזה: מישהו מיקצועי שיתן לי תוכנית כל שבוע איך להתקדם בבעיות שלי כמו מדריך כזה + דחיפות ועידודים . השאלה שלי איזה סוגי טיפולים מיקצועיים אחרים קיימים המתאימים לי יותר מפסיכולוג .חשבתי על היפנוזה אבל אולי יש טיפול אחר יותר מתאים. אני מחכה לתשובה תודה מראש עצובה

שלום לך, ראשית, אני בהחלט חושב שישנם מצבים בהם טיפול מסוים ממצה את עצמו, ואחרי 3 שנים ייתכן שזה מה שקרה. בסה"כ נוצר תהליך של הכרות ואח"כ התרגלות ואני מתאר לעצמי שכיום את יודעת מראש כמעט כל מה שהפסיכולוגית תאמר בתגובה לדברייך. זה לא אמור ספציפית לגבי הטיפול שלך, אלא באופן כללי. טיפול אינו חתונה קתולית והחלפת מטפל היא בהחלט לגיטימית (אלא אם כן מדובר על ריצה ממטפל למטפל וחוסר יכולת להתמיד אצל אף אחד ואז מומלץ להיעצר בנקודה מסוימת). מדברייך אני מבין שתלונתך העיקרית היא שהמטפלת אינה פעילה מספיק. אינני יודע מה גישתה הטיפולית, אך בעיקרון ישנו טיפול התנהגותי-קוגניטיבי שבו מושם דגש חזק יותר על למידה של דרכי התמודדות ושינוי של דפוסי חשיבה וייתכן שכדאי לשקול טיפול כזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לדר' רובינשטיין קראתי את תשובתך לעצובה וחשבתי עליה בהקשר אישי. אני כת 38 וכתוצאה מנסיבות חיים לא פשוטות סובלת מדיכאון (קל אומנם אבל דיכאון) וחרדה מיצירת קשר אם אנשים בכלל וגברים בפרט. הייתי בטיפול ארוך אצל פסיכולוגית כ 7 שנים לפני 11 שנה הפסקתי וכעבור כמה חודשים עברתי למטפל חדש עזבתי כעבור כמה חודשים ניסיתי טיפול קבוצתי ושוב עזבתי כעבור שנה. כל העזיבות היו על רקע של הטיפול תקוע לא מתקדם וכאן שאין מה להמשיך. ועכשיו אני כבר שנה אצל מטפלת חדשה ושוב בנקודת אין מוצא. היום אני חושבת שנקודת האין מוצא היא שלי ושלא משנה מי יהיה המטפל, כעבור תקופה מסויימת של טיפול, אני אגיע לאותה נקודה שקשה לי להתמודד איתה שהיא בעיקר החרדה מהתקשרות ועזיבה של מנגנוני התנהגות הגנתיים שלי שגורמים לי להסתגר במקום להתאמת. בקיצור מה שאני שואלת האם גם במקרה שלי אתה חושב שאני צריכה להמשיך לחפש את המטפל שיצליח לעזור לי או שאני צריכה להישאר ולהתמודד. לסיום אוסיף כי זו סוגייה שאני חושבת עליה הרבה האם כאשר הטיפול תקוע צריך לעזוב או לנסות לפתור את הבעייה בתוך הטיפול שהרי הטיפול הוא מיקרוקוסמוס של המציאות כמו שאומרים בתודה על תשובתך התוהה

לדר' רובינשטיין שלום רב אני בת 38 ובעצמי בטיפול כ 10 שני. הטיפול לא היה לאורך כל השנים וגם החלפתי 4 מטפלים. בעיקבות כך ובגלל שגם עכשיו כשנה בטיפול אצל פסיכולוגית "חדשה" אני שוב מרגישה שאני תקועה והטיפול לא עוזר. בדיוק כמו שהרגשתי בפעמים הקודמות אם המטפלים. אני שואלת את עצמי שוב האם זה משהו בקשר עם המטפל וביכולתו לעזור לי או שזו אני שתמיד נתקעת באותו מקום ולא מצליחה להתגבר על החרדות והדיכאון שלי וגם אם אחליף שוב מטפל אגיע לאותו מקום. תשובתך עצובה העלתה בי שוב את השאלה. אשמח לתגובתך תוהה

לדר' רובינשטיין שלום רב אני בת 38 ובעצמי בטיפול כ 10 שני. הטיפול לא היה לאורך כל השנים וגם החלפתי 4 מטפלים. בעיקבות כך ובגלל שגם עכשיו כשנה בטיפול אצל פסיכולוגית "חדשה" אני שוב מרגישה שאני תקועה והטיפול לא עוזר. בדיוק כמו שהרגשתי בפעמים הקודמות אם המטפלים. אני שואלת את עצמי שוב האם זה משהו בקשר עם המטפל וביכולתו לעזור לי או שזו אני שתמיד נתקעת באותו מקום ולא מצליחה להתגבר על החרדות והדיכאון שלי וגם אם אחליף שוב מטפל אגיע לאותו מקום. תשובתך עצובה העלתה בי שוב את השאלה. אשמח לתגובתך תוהה