חייבת שתלמד אותי מושגים פסיכולוגים על התיאור הזה

אני לא מסוגלת לעשות דברים שאני לא מתעניינת בהם. לפני כל משימה, אני מרגישה שאני רוצה להיות כבר מאחוריה. מרוב שיש לי מוטיבציה חזקה לעשות אותה[ כי בדרך כלל הן משימות שמאוד חשוב לי לעשות אותם],אני כבר עסוקה אך ורק במחשבה וברצון לעשות את זה. אבל כשיש לי סוף סוף תושיה לעשות, אני לא מצליחה להכריח את עצמי להתעניין . ואני חייבת להכריח את עצמי להתעניין במשימה כי בלי התעניינות, אני לא מסוגלת להתחיל אפילו עם חצי אחוז ממנה. ואז כשאני מנסה לכפות על עצמי בכוח ואומרת לעצמי "שאני אעשה את המשימה בכוח אם לא א אלוהים ישלח לי מחלה" אז אני מרגישה את רוח הנחישות של עצמי וכל גופי נמרץ בהחלטה הנחושה של המוטיבציה האדירה לעשות את המטלה ואז הגוף שלי מביע התנגדות ודחייה חזקה כי זה לא מעניין אותו ואני מכריחה אותו להתעניין בכוח, ואז בהתחלה הגוף מגיב לאותה משימה לא מעניינת בהברחה עצומה של הריכוז והקשב אל דברים אחרים ששיותר מהנים ונוחים,הגוף בכל הצורות רק כדי לא להתעניין כך שגם בילבול,טיפשות, בכל מיני צורות רק כדי לא להתעניין במשימה. כאילו איזה סבל המשימה גורמת לו שהוא ככה דוחה כל התעניינות וכל התעסקות בה. רציתי לדעת כיצד מגדירים הפסיכולוגיה מגדירה בעיה כזו, ואיזה מושגים בפסיכולוגיה קשורים לתיאור הזה או לחלק ממנו ?

שלום טלי, לא ניתן לערוך אבחון פסיכולוגי דרך הרשת בלי להכיר את האדם ולכן התייחסי לתגובתי בעירבון מוגבל מאוד. התחושות והתופעות שאת מתארת מבטאות, להערכתי, דאגנות וחרדה רבה עם גוון אובססיבי. בצד החרדה והדאגנות, נראה שקשה לך מאוד להרפות קצת את הרסן וליהנות. חוסר היכולת ליהנות נקרא דיס-הדוניה והוא אחד התסמינים המאפיינים דיכאון ברמות כאלו ואחרות. חרדה ודיכאון הן שתי תופעות הנוטות להופיע יחד במקרים רבים, אם כי קיימים הבדלים ביניהם ( http://www.depanx-gidi.home-page.org/ ). בשורה התחתונה, למרות שלא ביקשת, המלצתי היא לפנות לטיפול מקצועי. להערכתי, שילוב של טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה (פרוזאק, סרוקסאט), שנמצא יעיל גם נגד אובססיות, בשילוב פסיכותרפיה (שיחות), עשוי להקל עלייך מאוד ולשפר את איכות חייך במידה ניכרת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין