בת בעייתית

ביתי בת 20, השתחררה לאחרונה מהצבא (תום שרות). אני גרושה מאז היתה בת 12. מלבדי אין לה קשר עם משפחתו של בעלי לשעבר ומהצד שלי אין לי קרובים. יש לי שתי ילדים (תאומים - בן ובת) ומאז גירושי לביתי קשה להתגבר על הגירושין (מתבטא מבחינתה בהאשמתי בהריסת חייה למרות שלא חסר לה כלום מצידי - לא כלכלית ולא ריגשית). עם גיוסה, כיוון שלא הציבו אותה היכן שרצתה היא נכנסה לדיכאון עמוק שהתבטא בחוסר רצון לחיות בהתפרצויות זעם, במכתב אובדני (שנכתב לעצמה) ורק לאחר כ-6 חודשים(ללא טיפול כלשהו), לאחר שהתאקלמה במקום הצבתה היא לאט לאט יצאה מהדיכאון, למרות שמדי פעם חזרו לה התקפי זעם עלי (במהלך שרותה ניתקה קשר עם אביה, למרות שלא עודדתי אותה לכך בכלל אלה ההפך - ואחיה בקשר עם האב). גם לפני הגיוס וגם בזמן הגיוס וגם כיום אין הוא מוכנה לעזור או להושיט כתף בכלום (אפילו לא להכין לעצמה ארוחות), לא ניקיונות, לא סידורים - אפילו לא לעצמה. היא אינה מוכנה להיות עצמאית - כל דבר הפעוט ביותר היא דורשת שאני אלך איתה, ואם לא היא חייבת שאחת מחברותיה (היא חברותית עם חברותיה אך בבית היא אדם אחר לחלוטין - דיכאוני, רגזני, עצבני, אנוכי). יחסיה עם אחיה הם לא עיקביים והיא יכולה להתנהג אליו גם באכזריות ובחוסר אכפיות - עד לגיוסה היחסים היו הרבה יותר חמים. בנוסף לזה היא מעולם לא יצאה אם בחור, יש לה ריגשי נחיתות למרות שהיא בחורה יפה (גם לים או לבריכה היא לא הולכם ואם הולכת לים היא לא מורידה את הבגדים) כיום לאחר שיחרורוה, היא מסרבת לעשות דברים בבית (גם לא ניקיון של חדרה), אומנם יש לה רצון ללמוד והיא נרשמה ללימודים אך זהו הדבר היחידי שהיא מוכנה לעשות (לא לעבוד, או לעזור בעבודות הבית למרות שהיא יודעת שהכול נופל עלי ואני גם עובדת וגם סובלת מהתקפי אולקוס) היא מתנגת בחוסר אכפתיות ובאדישות לגבי כל הסובב אותה מלבדה ואם אני מעירה לה על חוסר רצון שלה לעשות משהו אז היא מתקיפה ואומרת שאני חושבת רק על עצמי ושאני "אצא לה מהורידים". עקב מכתבה ונתיתה לשקוע בדיכאון אני פוחדת ללחוץ עליה יותר מדי ומצד שני ההתנהגות שלה בלתי נסבלת. איך עלי לנהוג?

שלום זהבה, לפי תיאורייך, הסמכות ההורית שלך נפגעה אולי בגלל רגשי אשם שבתך הצליחה לעורר בך על גירושייך ואולי בשל ה"טרור" שהיא מפעילה עלייך בהתנהגותה, ששיאו מכתב ההתאבדות שאמנם נכתב לעצמה אך היא דאגה שיגיע אלייך. (כמובן שתמיד יש להתייחס לכל איום התאבדות במלוא הרצינות למרות זאת). הייתי מפריד את הבעיות בינך ובין בתך מהבעיות האחרות שיש לה והן רבות. בקשר לראשונות, כיום ביתך הוא אדם בוגר. אם את רוצה שהיא תכין אוכל לעצמה, אל תכיני לה אוכל. אם היא מגזימה בהתנהגותה יש להציב תנאים לגבי מגוריה בבית, דבר שכלל אינו מובן מאליו בגילה, ולממשם אם אינה עומדת בהם. ככל שתיכנעי לה יותר, לא רק הקשר ביניכן ייפגע אלא מה שחמור יותר, היא תלמד שהיא יכולה לשלוט בעולם וכשתצא לעולם החוץ-ביתי המציאות תטפח על פניה כפליים. באשר לבעיות האחרות - אין ספק שבתך זקוקה לטיפול פסיכולוגי אך אם אינה רוצה ללכת אליו מיוזמתה הוא לא יעזור לה ואני מבין שבמצב הנוכחי אינך נמצאת גם בעמדה מתאימה להציע לה ללכת. יש לקוות שכאשר מצוקתה תגבר, היא תיזום צעד כזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין