איך מביאים אדם למצב שירצה טיפול פסיכולוגי?

שלום אחותי הגדולה בת 38 סובלת כבר שנים רבות מאגרופוביה ומהתקפי פאניקה קשים ביותר, עד כדי כך שהיא לא מסוגלת לתפקד. היא לא עובדת, ולאט לאט עם הזמן מצבה מחמיר... היא התנתקה ממשפחתה הקרובה ביותר היא לא עונה במשך חודשים לטלפונים, ואם במקרה יוצא לדבר איתה היא מתחמקת וממציאה תרוצים עלובים. אתמול קרה נס ממש ככה ואני פגשתי אותה,( ידוע לי שהיא מסתובבת לבד במקומות שאין הרבה אנשים) דברתי איתה על דא והא.... ואז ניגשתי לעניין ואמרתי לה: למה את לא באה אלינו? אני מתגעגעת אליך! וכשאמרתי לה את זה פרצתי בבכי.... כנראה שזה עשה לה משהו.... היא חיבקה אותי חזק ובכתה בעצמה.... אני רוצה לציין שהיא אחותי האהובה ובתור ילדה קטנה אני הייתי קשורה אליה מאד, לכן אני רוצה לעזור לה ולא מפסיקה לחשוב כיצד.... היא התחילה לספר לי על התקפי הפאניקה שלה, וזאת בגלל הגישה שלי כי אני שיתפתי אותה בזה שגם לי היות תקופות קשות ושאני בחודשים האחרונים מקבלת טיפול פסיכולוגי ומרגישה ניפלא... היא אמרה לי שהיא שונה מימני ושהיא לא אוהבת לדבר...שזה רק עושה לה כאב ראש ושהכדורים מהרופא עוזרים לה. לסיכום אמרתי לה שתעשה מה שטוב לה ושאני מבינה אותה, למרות שלפי דעתי המצב שלה גרוע כי היא מתבודדת ולא עובדת. אני חושבת שטיפול פסיכולוגי ממושך יעזור לה, אני רוצה להתקרב אליה אבל מפחדת שהיא תירתע מימני ותסתגר שוב, לכן אני לא רוצה לעלות שוב לפניה את האפשרות לטיפול.... רציתי לישאול מה דעתך בנושא איך אני יכולה להתקרב אליה ולנסות להשפיע עליה? היכן אני יכולה למצוא חומר בנושא זה? תודה רבה...

שלום קרן, גם אני חושב שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאחותך, אך אם האדם עצמו אינו פונה לטיפול מיוזמתו, יש להניח שיש לו איזה רווח מישני ממצבו שהוא חושש לאבד בטיפול (למשל, תשומת הלב הרבה והיחס המיוחד שאחותך אולי מקבלת במצבה). במקרים בהם אנשים הופנו לטיפול ע"י גורמים אחרים אחוזי ההצלחה נמוכים כמו גם הסיכויים שיתמידו בטיפול. השילוב בין טיפול תרופתי נוגד דיכאון ממשפחת SSRI ושיחות הוכיח את עצמו כיעיל במיגור אגורפוביה. גם טיפול התנהגותי, בו האדם נחשף אט-אט ובהדרגה למצבים שמהם הוא פוחד עשוי לסייע. אולי את ו/או בני משפחה נוספים יכולים להתגייס להתחיל "לטפל" בה בדרך זו בעצמכם. את אומרת שהיא כן יוצאת למקומות שאינם הומי-אדם. אולי אפשר לחכות לה בסוף מסלול קצר שתצטרך לעבור בעצמה ובהדרגה להאריך את המסלול. עם זאת, ההסתפקות של אחותך בטיפול התרופתי שהיא מקבלת מעידה על מגבלה מסוימת במוטיבציה לפנות לטיפול ולשנות את המצב באופן מהותי יותר. חומר על חרדות בכלל, ובכללן אגורפוביה ופניקה ניתן למצוא באחת הכתבות שכתבתי לאתר זה: http://doctors.co.il/magazine/article-view/464/ . בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי קרן, אבל את כבר עוזרת לה, מה שאמרת לה והחיבוק שהתחבקתן ריגש גם אנשים שסתם קוראים את ההודעה שלך. העזרה שלך, בחיבה ובאהבה שאת מרעיפה עליה היא הרבה מאד. לדעתי את המסר שרצית להעביר לה, שלדעתך היא זקוקה לעזרה חיצונית כבר העברת. היא מבחינתה מתנגדת לזה וכנראה יש לה סיבות משלה להתנגד לזה. זה שתחזרי על זה בפניה שוב, לא ישנה את עמדתה אלא עלול לגרום לה רק להתרחק ממך, כי אף אחד לא אוהב שמישהו אחר מנסה לשכנע אותו שוב ושוב במשהו שהוא איננו רוצה. הדרך שבו את הכי יכולה לעזור לה היא באמת בהערפת חיבה ואהבה בלי להטיף לשום דבר. אם כך תנהגי, לפחות יהיה לה את הקירבה שלך. אם היא חשובה לך ואת אוהבת אותה, תהיי את החברה הכי טובה שלה, שלך היא יכולה לספר דברים בלי לחשוש מהטפות.