אישיות גבולית - עזרה דחופה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

23/08/2003 | 04:34 | מאת: יוסי כהן

חברים שלום, אני זקוק לעיצה חכמה ובדחיפות. קרוב משפחה שלי שמאד חשוב לי מאובחן כבעל הפרעה נפשית של אישיות גבולית. האבחון הוא בעקבות פגישה עם יועץ זוגיות. הוא עונה על כל הסימפטומים: מצבי רוח, יכולת מדהימה של עיוות המציאות וראייה כשחור ולבן, אימפולסיביות. אותו קרוב זה מספר שבועות מסתגר בביתו וכמעט אינו יוצא. לאירועים משפחתיים הוא לא מגיע זה כשנה. חייו הפוכים (ער עד הבוקר ומתעורר בצהריים) ובנוסף הוא גרוש המגדל ילד תוך ריבים בעוצמות אטומיות עם הגרושה- כולל תלונות במשטרה ומעט אלימות. יש נגדו תיקים פליליים והוא נטול חברים, מקום עבודה וכל מסגרת שהיא. הוא מאיים בהתאבדות. הוא החל לקחת (מיוזמתו) פרוזאק לפני כשבועיים אך בינתיים זה לא עוזר. לגבי טיפול פסיכולוגי הוא מסרב כי "אין לו כח לזה". לו ולמשפחה אין שום בעיה כלכלית. איך ניתן לעזור ? עימי הוא לא מדבר (אני רק משאיר מדי פעם הודעה במשיבון ולא חוזרים אלי). חשבתי אולי להדפיס לו מאמר על הנושא ושהוא לא לבד ואולי זה יעיר אותו. מה דעתכם ? יש דרכים אחרות לעזור ?

לקריאה נוספת והעמקה
23/08/2003 | 11:20 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום יוסי, כל מה שאני יכול לעשות הוא להציע לך דברי הקדמה קצרים שכתבתי ברשת בנושא וניתן למצאם בדף הבית שלי: http://gidibpd.home-page.org/ ואולם, כפי שאני כותב כאן לעיתים קרובות כאשר בני משפחה או חברים פונים להתייעץ כיצד לגרום ליקיריהם לפנות לטיפול, טיפול נפשי שנערך שלא ביוזמתו וברצונו של המטופל הוא ברוב המקרים חסר תועלת. המוטיבציה והיוזמה צריכה להיות של המטופל עצמו. הדבר נכון פי כמה כשמדובר בהפרעת אישיות שבה בחלק גדול מן המקרים האדם סבור שהוא בסדר אך הסביבה מקפחת אותו ומאחר שבטיפול אי-אפשר לשנות את הסביבה, הוא אינו רואה צורך בטיפול. לפעמים הפנייה נערכת בדיוק בהקשר שציינת, כאשר אותו אדם נתקל בבעיות סביבתיות מסוימות, כגון בזוגיות או להבדיל בהסתבכות עם החוק ואז הטיפול נכפה עליו חלקית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

23/08/2003 | 16:36 | מאת: יוסי כהן

חברים יעצו לי ואמרו לי שלאחר שאותו קרוב יקבל "מכות" מהסביבה שהן תוצאה ישירה של מעשיו אזי הוא ישקע וישקע וזה יביאו למסקנה שהוא זקוק לטיפול. כרגע אותו קרוב (בשנות השלושים) נמצא בשפל של החיים שלו ולמרות שסביבתו ביקשה ממנו להעזר בטיפול אנו נענים בשתיקה ארוכה או בסירוב ("אין לי כוח לזה"). כרגע אותו קרוב אומר כי "אין עוד טעם לחייו". אופציית אישפוז כפוי בעייתית כי אנו חוששים כי יוציאו מחזקתו את ילדו וזה יגרום למשבר עצום. האם עלינו לעמוד מהצד ולחכות שידרדר לתהום אולי אף עד להתאבדות ?

מנהל פורום פסיכותרפיה