לבטים בקשר לנישואין

שלום רב. מזה שנים שאני מתלבטת באשר לעתיד נישואיי. אני נשואה מזה 15 שנים, לבעל מסור ונאמן, המשמש שותף מלא בחיי היומיום, על כל המשתמע מכך, ויש לנו שלושה ילדים. שנינו אקדמאים המבוססים היטב במקומות העבודה שלנו. נראה ששורש הבעיה נעוץ בכך, שלמעט התקופה הראשונה של נישואינו, מעולם לא חשתי אהבה גדולה כלפי בעלי- נראה לי כי אף הייתי מודעת לכך מלכתחילה, גם כשבחרתי להינשא לו, ולא לבחור אחר- שבדיעבד מסתבר כי אהבתי וכי התאים לי יותר. עוד בתקופה בה היינו חברים, הבחנתי ב"התנגשות" אישיותית בינינו- כזו העלולה ליצור משברים. הוא טיפוס לחוץ שתגובותיו לחוצות והוא נוטה לתקשר בצעקות. אני, לעומתו, שלווה מטבעי, רגישה ופגיעה (אע"פ שאני נתפסת כטיפוס "חזק" ודומיננטי), ומאוד זקוקה לאורח חיים שלו ורגוע (רקע ביוגראפי- כילדה ספגתי מאבי מכות ועלבונות רבים). על רקע ההתפרצויות שלו והפגיעות שלי, קיימים בינינו מתחים. אע"פ כן, התקשורת בינינו טובה, ואנו מדברים על רגשותינו, לא "מטאטאים אל מתחת לשטיח" ויש לי כלפיו רגשות חיבה. אני מניחה כי רגשותיי כלפי נישואיי באו לידי ביטוי עוד בשנים הראשונות לנישואינו, כאשר הייתי מרבה לחלו! ם על עצמי כאישה פנויה. אני משערת כי חלומות אלו היו ביטוי למשאלת לב- מעין פריצה של התת-מודע באמצעות החלום. סימפטום נוסף למצב הרגשי שתיארתי, היא העובדה שהייתי נוטה להתאהבויות בגברים המתאימים לי מבחינה פוטנציאלית, שהייתי פוגשת במקומות בילוי שונים אליהם נהגנו, בעלי ואני, לצאת. מדובר בהתאהבות ובמשיכה שלא באו לידי ביטוי בשום אופן אחר, מלבד רגשות הנצורים בתוך לבי, אך הדבר היה קורה לעתים תכופות- כמעין צורך פנימי למלא חלל, וואקום. דבר נוסף שחסר לי עם בעלי, עוד מראשית חברותינו, הוא נשיקות- בעלי אינו אוהב להתנשק ואינו יודע להתנשק, ואילו עבורי הנשיקות הן מרכיב חשוב ובסיסי מאוד, ביחסים האינטימיים. אנו מדברים על כך, ואף ניסיתי כל השנים הללו להסביר, להדריך- אך ללא כל תוצאות. לפני מעט יותר משלוש שנים נכנסתי לצ'אט, מתוך סקרנות בלבד, אך היכרות עם אדם נחמד ומעניין, הביאה להתכתבות ממושכת ואינטנסיבית מאוד, עד היום הזה. התפתחו רגשות. רק כעבור כשנתיים היה בנו האומץ להודות ברגשותינו, ונפגשנו. לאחר כמה פגישות גם התנשקנו (והיה פשוט מצוין), ומאז... הקשר צבר תאוצה, גם במישור האינטימי. אע"פ שתמיד הגדרתי עצמי (ואני עדיין מחשיבה עצמי לכזו) כאדם נאמן- מצאתי את עצמי בוגדת בבעלי, בקשר הנמשך כבר חודשים לא מעטים. קראתי את המאמר של הגב' עירית פז בנושא בגידות. נראה לי כי ניתן לשייך את המקרה שלי לבגידה שהיא מעין "כרטיס יציאה" מהנישואין. נראה לי כי מזה זמן רב שאני מייחלת לפרדה- הן בסתר לבי, והן באופן גלוי, כשאני נוגעת בסוגיה בשיחות עם בעלי. החלטה היתה יכולה להיות פשוטה יותר, לו היה בעלי אדם רע, שאינו שותף למטלות הבית, או אלו לא היה אבא טוב לילדים. אך על-אף כל שכתבתי קודם, בעלי הוא אדם טוב ואוהב אותי מאוד- אינו חדל מלהרעיף עלי אהבה רבה. אך... מה עם הלב שלי? מה עם הנשיקות שכל כך חסרות לי בקשר האינטימי בינינו, ואינני חפצה לוותר על התענוג הזה עד סוף ימי? מה עם המתחים הללו בבית, שהשיחות בינינו לא הצליחו להביא לקצם? כל עימות בינינו יוצר טריגר נוסף לתהיות וללבטים. עלי לציין כי הטבע הלחוץ והמתוח של בעלי, בא לידי ביטוי גם בתקשורת עם הילדים, ואני ממש מרגישה שאנו חיים בתוך "סיר לחץ" משפחתי- התקשורת המתוחה והקולנית שלו, משפיעה, באופן טבעי על ההתנהגות של הילדים. גם על עניין זה אני מרבה לשוחח אתו, אך בעלי אינו אוהב לקבל הערות, אע"פ שפניותיי אליו נעשות "בדחילו ורחימו", בצורה בונה, הרחוקה מלהיות ביקורת פוגעת. יחד עם זאת, לא אוכל להמשיך ולקיים אורח חיים כפול- הדבר גוזל משאבים נפשיים רבים, אילוץ לשקר- קשה לי עם כל זה. הזכרתי את עובדת היותי אדם נאמן. ובכן, הדואליות הזו בחיי הביאה אותי לכדי, מה שאני מכנה, המרת נאמנות- בתקופה האחרונה אני מתקשה לחיות חיים אינטימיים עם בעלי. אני מבינה שאני חייבת, אך זה קשה לי מאוד. אני חשה רתיעה ממגע אתו, מריח הגוף שלו- דבר שלא היה קיים בעבר, כשנהגנו ליהנות מחיי מין טובים ואינטנסיביים. ברור לי שגם הגוף שלי משדר לי את מצוקות הנפש... אגב, אע"פ שידידי מרבה להרעיף עלי אהבה ולבקש ממני כי אנשא לו (הוא עצמו התגרש לאחרונה), אני מבודדת את ההחלטות שלי מעניין זה, היות ואני מבקשת להגיע להחלטה בנוגע לחיי, על בסיס רציונאלי. רק אם וכאשר אהיה פנויה, אוכל לשקול את הצעותיו של ידידי- לחיוב או לשלילה. האם, לאור כל האמור לעיל, מתקבל הרושם כי עדיין יש תוחלת לנישואיי, או שמא מסתבר יותר כי יש לשקול באופן רציני את האפשרות האחרת? אודה להתייחסותכם.

קראתי בעיון רב את סיפור נישואייך ולבטייך הרגשיים. נראה לי שזה יהיה לא מקצועי וחסר אחריות ליעץ לך כיצד לנהוג רק על פי התאור שכתבת . אני חושב שרצוי לך מאוד לפנות ליעוץ נישואין , בתחילה אפילו לבד, ובהמשך אם יציעו לך לספר לבעלך , לצרף גם אותו ליעוץ ולנסות לקבל החלטה משותפת מתוך ראיית כל הגורמים המשפיעים ולא רק העובדה שנדלקת על הגבר מהצ'ט. שיהיה לך כל טוב ותשקלי טוב טוב לפני כל החלטה.

שלום אילנה, קראתי בעיון את פנייתך הארוכה. עקרונית אני מצטרף להצעתו של מנחם לפנות ליועץ נישואין, אך הייתי רוצה רק להסב את תשומת לבך לעובדה שאינך נשואה למאהב שלך. ראשית, אנשים נוטים לבחור באובייקטים מסוימים לנישואין ובאובייקטים אחרים לרומן מזדמן. ייתכן מאוד שכאשר הסטטוס של היחסים שלך אם המאהב ישתנה והייתם נישאים, גם התשוקה הייתה יורדת במידה רבה וכן ייתכן שהיו צצות בעיות שאינן צצות במסגרת קשר אסור ומוסתר. שנית, יפה עמדת על הדמיון בין יחסו של אביו אלייך ובין יחסו של בעלך. בחירה כזו היא שכיחה מאוד. לא תמיד היא שלילית, אך אנשים נוטים לבחור בן זוג הדומה לאחד מהוריהם, למרבה הצער, יותר כאשר הקשר עם ההורה היה שלילי: http://doctors.co.il/magazine/article-view/449/ . לסיכום, ברור שחיפשת וגם מצאת מאהב בגלל הבעיות שיש לך בחיי הנישואין, אך כלל לא ברור שהאלטרנטיבה תהייה טובה יותר, אם לא תבדקי לעומק, במסגרת ייעוץ מקצועי, מה עומד מאחורי בחירת בני הזוג שלך. רצוי באמת לפנות ליועץ לחיי נישואין כדי לאפשר לבעלך להצטרף ואולי עצם הפנייה תדרבן את בעלך לשנות מדרכיו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין