ניתוק

אז בעיה היא כזאת בחצי שנה האחרונה אני כבר לא אותו בן אדם אני מרגישה לבד מידי בעצם, אני לבד וזה בגלל שהתרחקתי ואני ממשיכה להתרחק מהרבה אנשים אני מסננת בלי סוף, לא עונה לטלפונים בימים הקרובים אני מחליפה את מספר הטלפון שלי כי יש הרבה אנשים שאני לא רוצה לדבר איתם... וזה לא בגלל שהם עשו לי רע או משהו כזה... אני פשוט מתרחקת ומתרחקת, וזה מרצון כשאני מדברת על מספר אנשים, המספר אינו חמישה שישה אנשים, אני מדברת על רוב האנשים שאני מכירה השארתי לעצמי חברה אחת ואולי שני ידידים אין בי עיניין באף אחד כולם גורמים לי לריקנו כל שהיא לפעמים אני אומרת לעצמי: "צאי קצת מהבית" ואז אני נפגשת עם אחד האנשים "הלא מעניינים" אם רק הייתם יודעים מה אני מרגישה... ריקנות עצומה.. חשק לברוח הביתה וזה לא דבר טיבעי וזה לא רק זה אין לי תאבון, אני כן אוכלת כי אני רעבה... אבל אין לי תאבון החוסר התעניינות כל פעם גדל וגדל.. רק עכשיו אני שמה לב לזה חבר טוב אומר לי שזה דיכאון אני מאוד מקווה שלא אני לא בוכה, אני לא מסתגרת יותר מידי עוד משהו מאז גיל 16 הייתי מוצאת את עצמי הכל מיני מערכות יחסים, אהבות וכדומה היום אני לא רוצה... אני כזאת אטומה פתאום אני לא רוצה אף אחד, למרות שמאוד כואב לי ואני רוצה לאהוב... לא רוצה אף אחד איך אפשר להסביר דבר כזה? רצון להיות לבד ופחד מהרצון הזה לפעמים אני מוצאת את עצמי שעות על גבי שעות יושבת ומאזינה למוזיקה ולא רוצה לשמוע אף אחד סביבי אני רוצה לצרוח לשמיים ולהוציא את הכל אבל אין לי מושג מזה בכלל "ההכל" הזה בעבר, כשהייתי עצובה בוא נקרא לזה ככה... הייתי מרגישה איזו שהיא דקירה שם בפנים היום זה ריקנות... לא יודעת מזה... אני אשמח לתשובה ממכם אני

קשה לענות לך על רגל אחת בלי לקבל קצת יותר פרטים ורקע. איך כל זה התחיל, יכול להיות שזה קרה בעקבות אירוע מסוים או שרשת אירועים שגרמו לך להתחיל להסתגר ולהתרחק. האם את לומדת, עובדת או גם זה וגם זה? את מתגוררת עם המשפחה או עם חברה? צריך לראות את כל התמונה בשביל להבין את הגורם. מה שאת יכולה לעשות בתור התחלה זה לפנות לייעוץ לא מחייב על-מנת לקבל מאיש מקצוע חוות דעת וקצה חוט כדי להמשיך הלאה. הכי חשוב - אל תזניחי את המצב ואל תשאירי אותו כפי שהוא, כי בדרך כלל לדברים כאלה יש נטייה ללכת ולהתדרדר. זה לא ייעלם מעצמו. ואל תנתקי את עצמך מכל החברים והאנשים בסביבתך, דווקא עכשיו תצטרכי עידוד, עזרה וסיוע מכל מי שיהיה מוכן לתת. מאחלת לך שתמצאי מרגוע ושקט נפשי ושהכל יסתדר לך .

שלום אני, לצערי, אני חייב להסכים עם חבר שלך: את בדיכאון. לא מתקבל על הדעת שבבת אחת כמעט כל מי שהיינו איתו בקשר הפך להיות משעמם. הרבה יותר הגיוני שאנו משעממים את עצמנו או אפילו דוחים את עצמנו, במקרה כזה, ומשליכים זאת על הזולת. כשהיית עצובה, היית עוד מספיק חזקה כדי להרשות לעצמך להרגיש את אותה דקירה בלב שאת מתארת וכנראה היום את מגנה על עצמך מפני אותה דקירה ע"י ניתוק קשרים עם רוב ידידייך עד כדי צורך להחליף את מספר הטלפון. אין לי ספק שאת נמצאת בדיכאון שאם לא יטופל מיידית באופן מקצועי, רק יילך ויסלים, ולא זו בלבד, אלא שבגלל ניתוק הקשרים עם החברים, את גם מדלדלת את מקורות התמיכה האפשריים שיש לכולנו בשעת צרה. המלצתי היא לפנות לטיפול ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין