חרדה

שלום רב, , אני סובלת מזה שנה וחצי מחרדה בעקבות התקף קשה שעברתי בזמן שהותי באמריקה מאז מטופלת יומיומית בתרופות אנטי-דיכאון (סרוקסט) ואנטי-חרדה (קסנקס) אך למרות שהוטב עדיין לא עבר ולא מסתמן לעבור בקרוב. החרדות מהלא נודע קיימות אצלי בראש כל דקה ביממה דבר שמנהל לי את החיים ומונע ממני לעשות דברים שבעבר הייתי עושה ללא כל חשש. אפילו דברים קטנים כמו ללכת לקולנוע. מה לעשות? איךאפשר לחיות ככה כל החיים? איזו איכות חיים זו? האם יש טיפול נוסף שאפשרלעשות? אני מוכנה לעשות ה כ ל!!! מצפה ומקווה לתשובה מהירה בהקדם , בו.

כדאי שתנסי לשלב את הטיפול התרופתי עם שיחות טיפול אצל פסיכולוג. בטוח שזה יקל עלייך וישפר לך את איכות החיים ובגדול גם יזרז את החלמתך.

שלום בו, כפי שנכתב לך כבר כאן וכפי שכתבתי כאן פעמים רבות, הטיפול התרופתי הוא רק טיפול סימפטומאטי וכבודו במקומו מונח, שכן לפעמים הסימפטומים בלתי-נסבלים, אך הטיפול המעמיק והשורשי יותר הוא הטיפול הפסיכותרפויטי (שיחות). השילוב בין שיחות ותרופות הוכח כיעיל יותר לטיפול בחרדה מאשר כל אחד משני מרכיבים אלה בנפרד. לפחות אחת מהתרופות שאת לוקחת, הקסנקס, היא תרופה ממכרת מאוד, שתהליך הגמילה ממנה קשה ולעומת זאת הסרוקסאט אמור לטפל גם בחרדה ולא רק בדיכאון. במסגרת פסיכותרפיה יש גישות שונות לטיפול בחרדה, העיקריות שבהן טיפול התנהגותי-קוגניטיבי בו נלמדות טכניקות הרפיה המתורגלות תחילה בדימיון מודרך ואח"כ מול הגירויים מעוררי החרדה ובחלק הקוגניטיבי של הטיפול ניסיון לשנות דרכי חשיבה שליליות, כגון הפחד מפני הפחד שמגביר את החרדה ובמקרה שלך התמודדות עם גורם אי-הוודאות בחיים. לאנשים הסובלים מחרדה יש צורך עצום בשליטה וחלק מכל טיפול בכל גישה אמור לעזור להם להתמודד עם מרכיב האי-ודאות בחיינו, הנמצא אצל כולנו ואיננו יכולים לשלוט בו. גישה אחרת היא הגישה הפסיכודינאמית (גרסה מרוככת של הטיפול הפסיכואנאליטי) בה החרדה נתפסת רק כסימפטום של הפרעה כללית יותר ונעשה ניסיון לטפל באישיות כשלם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אומנם גידי כבר כתב לך אך אני חייבת לחזק את דבריו באשר לגמילה מן הקסנקס זהו סיוט אחד גדול וכדאי לך למנוע זאת מעצמך כמי שעברה זאת,- השתדלי לרדת מזה ומה שמהר כן ייטב. שרית