שאלה

תמיד פחדתי ממה יגידו,אף פעם לא הייתי נינוחה ומשוחררת,נתתי לאנשים ל"דרוך" עליי מתוך הערכה עצמית נמוכה.הגעתי לנקודת משבר לפני כמה שנים(כאן אני בכוונה מקצרת)הרגשתי מאוד מאוד רע,חוסר אונים מוחלט.אזרתי אומץ,הלכתי לפסיכיאטר וכיום לאחר שנה של טיפול תרופתי אני מרגישה טוב אני חושבת סוף סוף.אבל אני עדיין שמה לב שאני לא "דברנית גדולה",קשה לי מאוד להשתחרר ולהרגיש בנוח בחברת אנשים, אני עדיין לא עובדת,(אבל מתחילה לחפש עבודה בצורה אקטיבית) ובקיצור אני מרגישה שתכונותיי הגולמיות נשארו כשהיו ואני מאוד פוחדת שההיסטוריה תחזור על עצמה... אני מרגישה מעין פחד מאנשים שאני יודעת שהם "רעים"-כלומר טובים רק לעצמם ואנוכיים ולא נרתעים מלדרוך על אנשים חלשים מהם.ואני נרתעת מהצביעות ומחוסר טוב הלב הנפוצים כ"כ בחברה...אני מטופלת אצל פסיכולוגית ,היא כרגע בחופשה של מספר שבועות. האם טיפול קוגיטיבי -התנהגותי או אחר שאתה יכול להמליץ עליו יכול לעזור לי להרגיש יותר בטוחה בעצמי ומשוחררת?

שלום יעל, למרות ההתפתחויות הרבות שתחום הטיפול התרופתי, יש לזכור שזהו טיפול אנטי-סימפטומטי בלבד. ההקלה כתוצאה ממנו חשובה מאוד, אך אין הוא יכול לחולל שינויים בסיסיים באישיות ולכן יפה תיארת את המצב בכתבך שאת מרגישה שמשהו בסיסי מאוד לא השתנה. לצורך כך יש צורך בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) ואת כותבת שאת נמצאת בטיפול כזה, אלא שהפסיכולוגית בחופשה. השאלה כמה זמן את נמצאת בטיפול והאם את מרגישה שאת מובנת בו. אם כן, יש לזכור שטיפול כזה הוא תהליך ממושך שהשינויים בו איטיים והדרגתיים ולכן הייתי מציע לך להתאזר בסבלנות. טיפול התנהגותי-קוגניטיבי הוא אכן הרבה יותר קצר מטיפול פסיכודינאמי ויעילותו במצבי דיכאון מתועדת טוב יותר, אך מה שאת מתארת הוא בעיה כללית ובסיסית באישיות שקשה יהיה לפרוט אותה למצבים ספציפיים וממוקדים בהם טיפול התנהגותי-קוגניטיבי נמצא יעיל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין