גיסתי ואני

לד"ר רובינשטיין שלום אני בת עשרים ושבע, נשואה ארבע שנים ובאופן כללי ביחסים מאד טובים עם בעלי. עם אחותו לעומת זאת ... בהתחלה אני וגיסתי היינו ביחסים מאד טובים ואף חברות. לפני שנתיים היא התחתנה. מאז , מערכת היחסים בינינו התעכרה מאד. גיסתי פצחה במעין "תחרות זוגות" , כל היום בודקת האם קנינו אוטו חדש וכמה אנחנו מרויחים והאם שינינו משהו בסלון, עם זאת בא ניצולת מבקשת הלואה של כמה אלפי שקלים ו"שוכחת להחזיר" וכשבעלי ביקש את הכסף חזרה אחרי שנה כי היינו צריכים אותו בהתחלה טענה שהחזירה ואחרי שכנועים, החזירה את הכסף אבל מאז כל פעם מעירה הערות עוקצניות: "אני רואה שלא חסר לכם כסף" כשהיא רואה שיש לי 100 ש"ח בארנק וזאת למרות שהיא ובעלה קנו דירה ושתי מכוניות חדשות, בעוד אנחנו גרים בשכירות עם רכב אחד. או שהיא לווה כלי בית ולא מחזירה וטוענת שלא הבאנו לה אותם כלל. אך אם זה הרגיז אותי, אז בעיקר בהתנהגות שלה היא מפגינה רשעות אישית כלפי כל מיני הערות שאני צריכה לעשות דיאטה, ושהיא שמעה שעכשיו אני משתכרת פחות (עברתי עבודה) ועוד ועוד. לפני מספר חודשים נולד לה גם ילד, ועכשיו גם התובענות שלה והרצון בתשומת לב התעצמו, ואני עושה כמיטב יכולתי להתרחק ממנה (כל פעם היא מסתכסכת עם מישהו אחר ממשפחתה) בלי שההתרחקות שלי תהיה מעליבה. בעלי (וכל שאר משפחתו) מודעים לבעיות שאחותו עושה ובעלי אף טוען שהוא רואה את הרשעות שלה שמופנית כלפי ואף היו פעמים שיצא להגנתי (למשל צעק עליה כשאמרה לי לעשות דיאטה) אבל באופן כללי הוא תקוע באמצע. ניסיתי לעודד אותו ליצור מערכת יחסים ישירה מולה בלי שאני אהיה חלק בה (כאמור לפני כן היינו חברות ואף לרוב היתה מתקשרת אלי ולא לבעלי). ואכן נראה שגיסתי הרגישה בריחוק שמוקרן ממני והיא מתקשרת מעתה רק לבעלי לפלאפון, (גם כשברור ששנינו בבית) וזה מצוין מבחינתי. אבל למרות התכנית המצוינת לצור כמה שיותר הפרדה, זה לא עובד. מצד אחד גיסתי כל הזמן מנדנדת לבעלי למה אני לא מתקשרת אליה והוא מצידו מרגיש רע עם זה ומנסה ללחוץ עלי, וזה כל פעם נגמר בריב, או שהיא שוב ושוב מבקשת ממנו טובות והלואות וקניות וכ'ו, ואני בגלל הניצול שלה מאד לא מעונינת לעזור בדברים שלא באמת צריך, וכל פעם מתרגזת על בעלי שהוא נכנע לה וממלא את בקשותיה. הוא נוסע לחו"ל וקונה לבעלה משהו שביקש, או קופץ להתקין להם וילון או לסדר משהו במחשב. ועכשיו כשנולד לה ילד הוא חוזר מחו"ל עמוס מתנות לאחיין ורשימת הבקשות מאחותו (ולי כלום). עכשיו שוב הוא נסע ושוב היא בקשה רשימה של דברים ואני ממש התרגזתי ורבנו נורא (אני ובעלי) בסוף הוא נכנע ואמר שלא יקנה מה שרצתה, ואף הבטיח שאינו כועס עלי והוא מבין את רצונותי, ועכשיו אני מרגישה ממש רעה!!! אני מבינה שזה לא יפה להעמיד את בעלי ביני לבין אחותו, והעובדה היא שבסוף הוא נכנע לי ובסוף הוא "בעדי" למרות שלא צריך להיות פה בעדי או נגדי בהקשר של היחס שלו לאחותו, למרות שאני יודעת את זה, אני לא מצליחה להשתלט על הרגשות שלי וכל פעם שהוא עושה משהו למען אחותו אני מרגישה נבגדת!!! ואם הוא נכנע לי אני מרגישה רעה!!!! מה לעשות?

שלום רינת, גיסתך מצטיירת כאדם מקופח כרונית, שהמציאות לא תשנה לו דבר. את יכולה לשוחח איתה פעם אחת ולומר לה שהתנהגותה (לא שהיא) לא מקובלת עלייך, שבקשות העזרה החוזרות ונשנות שלה מציקות לך וכן גם יתר הערותיה ושאם לא תשנה את דרכיה, תיאלצי לנתק את הקשר איתה. לא הייתי תולה תקוות גדולות בתוצאותיה של שיחה כזו, שכן מדובר כנראה בהפרעה בסיסית באישיותה. גיסתך היא אכן אחותו של בעלך ועל כן הייתי נמנע מלהיכנס לתוך מערכת יחסיו של בעלך עם אחותו, כי התערבות כזו עלולה לפגוע בחיי הנישואין שלך. בעלך זכאי לנהוג כרצונו באחותו ולמען הזוגיות שלכם מומלץ מאוד לא להתערב במערכת זו. בעלך בילה במחיצת אחותך הרבה יותר זמן מאשר הוא בילה במחיצתך ובמשך תקופה הרבה יותר קריטית להתפתחות שניהם. איש אינו מחייבך להיות בקשר עם אחותו, אך אם את רוצה לשמור על הזוגיות שלך איתו מוטב שתשמרי מרחק מהיחסים ביניהם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לד"ר רובינשטיין שלום. אני מסכימה עם דעתך שאין טעם לדבר עם גיסתי, ובכלל עדיף לי לשמור כמה שיותר מרחק בגבולות הנימוס. הבעיה היא שבעלי מאד מקשה עלי בכך. ראשית גיסתי כל הזמן מתלוננת בפניו שאני לא מתקשרת ולא באה (גם היא לא) והוא מפעיל עלי כל פעם לחץ מחדש וזה נגמר בריב (הוא מתקשה לקבל את רצוני לא להיות איתה בקשר) בנוסף, היום אני כמעט ולא מתראה עם גיסתי, למעט בארועים רשמיים ומשפחתיים, אבל בעלי, שמתרגז עליה גם הוא מתפתה בסוף לשתף אותי (היא אמרה כך וכך על כסף וכ'ו וביקשה כך וכך) בריב האחרון שלי איתו ביקשתי שכלל לא יספר לי מה היא מבקשת, ואחרי יום הוא מתקשר אלי להתיעץ מה אני חושבת שהיא בדיוק רצתה שהוא יקנה בח"ול. כך שגם בניגוד לרצוני אני נשארת מעורבת בכל הסיפורים המרגיזים וקשה לי להשאר אדישה (מה גם שכל הדברים שהיא מבקשת באים על חשבוני: מהכסף שלי ומהזמן שלי עם בעלי, אם ביום שבת הוא רץ להזיז לה את הספה כי לבעלה כואב הגב וכן הלאה) אני ממש לא יודעת מה לעשות, אני מניחה שאם אלחץ מספיק בעלי יפסיק לספר לי, אבל גם זה נורא מלאכותי וכך על חלק משמעותי מחייו אני לא יכולה לשמוע, הוא הולך לחצי יום ולו אסור לספר ולי אסור לשאול איך היה. בסופו של דבר אני כועסת על בעלי שאינו מתרחק ממנה יותר או לפחות פחות נכנע ללחציה (היא נורא מפחידה אותו בפרצופי עלבון, אבל איתי הוא לא חושש להתעמת) האם עלי פשוט לנסות ולהדחיק את הכעס?