שאלה קשה

אני בתהליך של גירושין, וסובלת מדיכאונות, שבגללם אינני יכולה לטפל בילדים שלי כמו שצריך. אני מתלבטת אם כדאי לי לוותר על הילדים, שיחיו עם בעלי, שהוא אבא טוב ומסור, כדי שלא יחשפו לאמא מדוכאת שאינה יכולה להציע להם את מה שילדים זקוקים לו. כלומר האם החשיפה לבעיות נפשיות שלי בילדותם לא תעשה להם נזק שעדיף להימנע ממנו, ואז עדיף להם לגדול בלעדי.

לדעתי, היעד מספר אחד שלך הוא לטפל בעצמך. תחליטי שאת מוכרחה להבריא מהדכאונות וכמה שיותר מהר. תראי את זה כמטרה קודם כל בשביל עצמך וכמובן גם עבור ילדייך. את לא צריכה לוותר עליהם. תנסי להגיע להסדר כזה שהילדים יישארו בינתיים אצל בעלך עד שתהיי מסוגלת לטפל בהם בעצמך (אפילו עם עזרה). יכול להיות שזה יתן לך דחיפה להבריא ולחזור לעצמך כדי להתאחד עם הילדים. ידוע שילדים קטנים זקוקים לסביבה יציבה, בית תומך עם מסגרת מסודרת, והורים המספקים להם הגנה, חום ואהבה. ולכן לדעתי לא נכון לחשוף אותם לבעיות נפשיות שאין להם כלים להתמודד איתם ויכולים לערער אותם ולהזיק בהתפחותם. שיהיה לך כל טוב ובהצלחה

שלום ק', את מציגה את הדיכאון שלך כחשוך מרפא, בעוד בשני העשורים האחרונים ישנן פריצות דרך בטיפול התרופתי בדיכאון והוכח ששילוב בין טיפול תרופתי ובין פסיכותרפיה (שיחות) מתאימה, ובעיקר טיפול קוגניטיבי, יעיל מאוד בהתמודדות עם דיכאון. אני תוהה אם ניסית זאת. גם אם ניסית מספר תרופות שלא עזרו, יש לציין כי ההתאמה היא מאוד אינדיבידואלית ונעשית בדרך של ניסוי וטעייה. אני מכיר אנשים רבים שאחרי שמספר תרופות לא עזרו להם, תרופה מסוימת כן חוללה את המהפך. אני שואל את עצמי האם הפיתוי להרים ידיים בעניין הילדים אינו מהווה חלק מהפגיעה ברצייה שנגרמה לך עקב הדיכאון. ברור שאם את מציגה את מצבך כסטטי ובלתי ניתן לשינוי, עדיף שהילדים יגדלו אצל ההורה שאינו סובל מדיכאון, אם הוא מתאים לגדל את הילדים מבחינות אחרות. השאלה היא אם אכן המצב אינו ניתן לשינוי ויש לקבלו כנתון, כפי שמשתמע משאלתך. בכל מקרה, גם אם הילדים יגדלו אצל אביהם, עדיין הם יוכלו לבקר אותך ואולי לקראת הביקורים הללו תצליחי להתארגן בעזרת טיפול מתאים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין