אי הבנה

יום קשה בעבודה-מחשבות על התאבדות מרגיש שאני משתגע ומרגיש שרואים את זה ואני צריך לסבול את הבקורת שאני מקבל על העבודה שאני עושה חלק מהבקורת -בצדק כי קשה לי לתפקד טוב בדאון, וחלק- מטומטמת אבל קשה לי לעמוד על שלי בדאון מרגיש כמו קורי עכביש באיזור המצח .ממש תחושה פיסית לא נעימה ואני צריך ככה להראות את הפרצוף שלי בחוץ אני לא יודע איך לקרא למצב הזה עצבות או חרדה או שאני משתגע אני ברגישות גבוהה לפרטים קטנים שאף אחד לא מודע להם אפילו אבל אותי הם מטרידים אני למשל מרגיש את החולצה שאני לובש ואיך היא לא נוחה ומוצא את עצמי לא מצליח להפטר מהמוטרדות הזאת מהחוסר נוחות שאופף אותי,מקורי העכביש

שלום רפאל, אתה נשמע מבוהל מהתחושות שלך. סף הרגישות שלך נמוך מאוד כנראה, אינני יודע פרטים, אך מומלץ לפנות לטיפול ולפי התחושות שאתה מתאר, הייתי ממליץ על התייעצות עם פסיכיאטר לצורך התאמת טיפול תרופתי באופן זמני. המצב עצמו אינו מדאיג, אך כדאי להעלות מעט את סף הרגישות, גם אם נדרשים לכך אמצעים ביוכימיים, כדי שלא כל אירוע יחדור כל כך אליך. ייתכן שכך גם תוכל להפיק יותר תועלת מטיפול פסיכותרפויטי, בעזרת שיחות. מכיוון שאינני מכיר אותך ולא כתבת דבר על עצמך לבד מתחושותיך, שהן חשובות מאוד כשלעצמן, אתה מוזמן להתאים את הדברים למצבך בעצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה לך על התגובה ועל מה שכתבת אני אכן לובש רוב היום פרצוף מבוהל אני בטיפול אצל פסיכולוג ולפי ההתרשמות שלו (שאלתי אותו) אין לי הפרעת אישיות גבולית ואני לא סכיזופרן אני לא בטיפול תרופתי עדיין אבל יש לי תור לפסיכיאטר בתקווה שיתן לי סרוקסט או פרוזק אני בן 25 ללא חיי חברה כבר מעל עשור שנים ונמצא במסגרת של עבודה רק לאחרונה אני מגבש תפיסה של לטפל בעצמי לפני הכל. נראה לי שאני בדכאון כי רק כשאני שתוי העננה השחורה של המוטרדות והמחשבות השליליות סרה מעליי. רציתי לדעת אם יש לי דכאון הפסיכולוג שאל אותי אם אני עצוב לא ידעתי מה להשיב וכשאני חושב על זה אני לא ממש עצוב זה יותר מוטרדות מתמשכת ועקב המוטרדות באה העצבות אודה לך על התיחסותך למה שכתבתי עד כה ואם ידוע לך על תרופה שמעלה את סף הרגישות כמו שתארת תודה מראש ובדיעבד רפאל