סיוע לאימי לאחר שניסתה להתאבד

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

07/06/2003 | 11:58 | מאת: מיקי

אבי התאבד לפני כ 10 שנים, מאז אימי נמצאת לבדה (אני ואחי חיים מחוץ לבית ובעיר אחרת). בשנה האחרונה ניסתה אימי (לדבריה) להתאבד פעמיים עי לקיחת תרופות אך הקיאה את התרופות. מעבר לניסיונות ההתאבדות היא אינה ישנה טוב בלילות (מתעוררת בשעה 0200 ולא נרדמת). וכל פיפס קטן מאבד פרופורציות והופך לסוף העולם. אימי מזה מס' שנים ניתקה את עצמה מחברים וקרובי משפחה. אימי מתלוננת כי נטשנו אותה ואיננו מוכנים לעשות דבר בשבילה, למרות שאנו מגיעים לביקורים לוקחים אותה איתנו ומזמינים אותה לבתינו (היא לא כל כך ששה לשתף פעולה). מיותר לציין כי אנו שומרים איתה על קשר טלפוני יומיומי ולעיתים מס' פעמים ביום. אימי כבת 60, על סף יציאה לפנסיה. עובדת במגזר הרפואי כך שמכירה היטב רופאים ובתי חולים ... מזה מס' שנים אנחנו מציעים לה לקבל טיפול, אך זו מסרבת לכך. בזמן האחרון התנהגותה הפכה בלתי אפשרית, בכל רגע נתון ישנו "קורבן" שאשם במצב, והקורבן הזה מיועד ל"גזר דין מוות" בעיניה. ה"קורבן" הנו אחד מבני המשפחה הקרובים - הילדים או בני זוגם. היא רואה בכל ארוע כזה תחת משקפיים שחורות משחור, וכאילו בוצע אישית ובמתכוון כנגדה. אנחנו מבינים שהמצב קשה, אך בכל פעם שמעלים את נושא הטיפול - היא קופצת על רגליים אחוריות ומאיימת שתתאבד באם נוציא/נפרסם יוודא לגורמי חוץ. איך היינו יכולים לנסות לגשת אליה ולשכנע אותה לקבל טיפול, כל עצה או רעיון כיום מתקבלים כאילו באים נגדה. לתשובתך המהירה אודה.

לקריאה נוספת והעמקה
08/06/2003 | 09:26 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום מיקי, אני מבין שהמצב קשה לכם מאוד. העובדה שאביך התאבד היא לא רק טראומאטית בפני עצמה, אלא בוודאי מגבירה את חששותיכם לגבי רצינות כוונותיה של אמכם בנושא. יש, בוודאי, גם כעס עצום, שבמצבה של אמך אין כל דרך לבטאו, על כך שנפל בחלקכם להיות ילדים לשני הורים במצב נפשי כה קשה. באשר להתערבות מעשית: אם אדם כלשהו אינו רוצה לפנות לטיפול, גם אם הייתה דרך להביאו לטיפול, הטיפול ברוב המקרים לא היה עוזר. הדרך היחידה לכפות טיפול הוא כפיית אשפוז פסיכיאטרי כאשר האדם מהווה סכנה לעצמו או לזולת. ניסיונות ההתאבדות, שאמך רק מדווחת עליהם, נשמעים דמונסטרטיביים בעליל, ללא כל כוונה להתאבד. ואולם, במצבים כאלה אין לקחת סיכון ואם יהיה ניסיון נוסף, לדעתי עליכם להבהיר לאמך שאין לכם ברירה אלא לפנות לפסיכיאטר. כמו כן, במידה והדבר לא נעשה, הייתי מיידע את רופא המשפחה של אמך ואת האחראית על הסיעוד במרפאת קופ"ח בה אמך מבוטחת. זה, אולי, כרוך בבושה מסוימת, אך מוריד מכם חלק מהאחריות ומהווה אמצעי זהירות לגיטימי. אינני מטיל כל ספק במצוקתה הקשה של אמך, אך מתיאורייך עולה שיש כאן מרכיב של מניפוליטיביות ואולי אפילו סחיטה רגשית, שאת לפחות נכנעת לה. ככל שהדבר קשה, חשוב לתפוס מרחק ולאמץ פרספקטיבה מתאימה ואת זה קשה יהיה לעשות ללא התערבות מקצועית עבורך או עבורכם. ככלל, אני סבור שבמצב כה קשה בו האב התאבד והאם נמצאת בדיכאון קשה ואף מנסה להתאבד כדאי מאוד לפנות לטיפול, כי הדבר ייתן את אותותיו ברווחתכם הנפשית במוקדם או במאוחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מנהל פורום פסיכותרפיה