מחסום פסיכולוגי

שלום, אני מקווה שזה הפורום המתאים לשאלה,במידה ולא אשמח אם תוכלו להפנות אותי לפורום המתאים אני בן 29 ואני סובל לאחרונה (מספר שנים) ממחסום פסיכולוגי כאשר אני צריך להתיל שתן הבעיה היא שאני לא מסוגל להוציא שתן (ולא חשוב כמה שזה דחוף) שאנשים בסביבה או שאני מרגיש שיש אנשים בסביבה שלי,מאין מחסום פסיכולוגי (למשל אפילו שיש אצלי אורחים בדירה אני לא מסוגל ללכת לשירותים,אם אני הולך אני פשוט נעמד מול השירותים ולא יוצא כלום) ראשית רציתי לדעת אם הבעיה הזאת היא בעיה ידועה (או אפילו שכיחה )? כיצד אפשר לטפל בה ?האם טיפול היפנוטי יכול ? ושאלה נוספת בנוגע לטיפול הפנוטי האם ניתן לטפל בטיפול היפנוטי באסטמה ובאכילה כפייתית (דיאטה) ?

שלום זיו, בקשר להטלת השתן - יש לשלול תחילה סיבה אורגנית (תוכל לפנות לפורום אורולוגיה), אם כי הואיל והתופעה מתרחשת רק במצבים מסוימים ומוגדרים-היטב, רוב הסיכויים שמדובר במחסום פסיכולוגי, כפי שאתה מציין. היפנוזה עשויה להתאים לטיפול בתופעות פסיכולוגיות שונות, כמו אלו שהזכרת, אך זאת כחלק מטיפול התנהגותי-קוגניטיבי כולל שיש בו אלמנטים רבים נוספים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי, אני באמצע שנות העשרים לחיי. אני סובלת מחרדות ואוסי די, לעיתים דיכאון. כתבתי כאן בעבר אך אינני רוצה לכתוב יותר מידי פרטים העלולים להיות מזהים. לפני כמה חודשים עברתי לגור לבד, ותופעות שסבלתי מהם בבר עלו מעל פני השטח, ביתר שאת. אני רוצה להעלות את הפחד העצום שלי להיפגע. כאילו שבתוכי קיים גרעין של אימה. יש לציין שאני מתכוונת באופן ישיר ומודע לפחד מפגיעה פיסי, שמעיק מאוד מאז המעבר והשינויים שעשיתי בחיי. אני מוצאת אותי במצבים של חוסר שליטה ודפוסים הרסניים מאוד. בנוסף הקונפליקט "הישן" שלי עם המראה. בעבר הייתי עסוקה באופן אובססיבי עם המראה שלי דבר שהוביל לטיפולים שונים, התנהגות כפייתית. יש לי תנודות מאוד רציניות במצב רוח, בבטחון, בתפיסת העצמי, דימוי עצמי וכו'. לפעמים אני מאוד אגרסיבית כלפיי עצמי וחוששת ללא הפסקה מנזק שאני יכולה לגרום לגופי. לדוגמא: מאכלים מסוימים, אכילה מסוימת, צחצוח שיפגע בשיניים. אני מתכוונת שהפעולות הבסיסיות שאנו מבצעים כבני אדם יוצרות אצלי חרדה, שאני גורמת לעצמי נזק. יש לציין שבשל הלחץ אני באמת לא מבצעת דברים כמו שצריך ולא יודעת להפעיל שיקול דעת בריא של מה טוב ולא טוב, מינון נכון, אופן ביצוע וכו'. כשאני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי ועם המראה שלי אני הרבה יותר מתגוננת וחרדה, ואולי מביאה את "האושר" הזה לסיומו רק בגלל החשש שהוא לא יימשך. בנוסף, יש לציין, שמחמאות עושות לי מאוד רע. במיוחד כאלה שקשורות למראה כי הרי זה לא קבוע ואין לי שליטה מלאה על הגוף שלי ועל נסיבות חיצוניות. אולי אתה מבין אותי? כי אני לא מצליחה להבין את עצמי או שאני בכלל לא מנסה. אני בטיפול פסיכואנליטי כ-שנתיים. המטפלת תומכת (ואפילו די מחבבת אותי) ובמקום מסוים היא מתפקדת כדמות אמהית, לעיתים. האם ייתכן שתחושת חוסר הגנה שלי נובעת מכך שההורים שלי לא ביטאו אהבה? מגיל מאוד מוקדם פיתחתי עוינות כלפיהם ומרדנות. תודה