חרדה מינית

אני בת 31, בתולה, כל הקשרים שהיו לי היו קצרים מאד וברגע שהקטע המיני נכנס לתמונה, אני יצאתי ממנה. הייתי בטיפול כמעט 3 שנים הוא הסתיים כי הדבר לא הוביל לשום מקום ולשום שיפור - כי אני לא העזתי "ללכת קדימה". במהלך הטיפול לקחתי פרזימה על מנת לחזק אותי ואולי להעלות ולחזק את הדימוי העצמי ולהפחית את הדכדוך שבו הייתי. אני לא בטיפול עוד מעט כשנה, התחלתי לא ממזמן שוב עם הפרוזק. התייעצתי בפורום של הפסכולגיה הקלינית האם היפנוזה יכולה לעזור לי ונאמר לי שכן... ועוד נאמר שבעצם החרדה שלי היא מאינטמיות וקרבה ולאו דווקא ממין (זו רק התוצאה). שאלתי היא מה אני עושה? האם היפנוזה זו הדרך? סרוגייט? (אני לא אסכים ללכת), טיפול לא ממש עזר.... האם יש לי סיכוי לצאת אי פעם מהמצב המייאש הזה????????

שלום אנה, לצערי, אני לא חושב שאהיה איש בשורה עבורך. אני מבין שלאחר טיפול בן 3 שנים ובגיל 31 קיימת נטייה מובנת להתייאש ועל רקע זה, את פוסלת הן את מה שהוצע לך והן את מה שעוד לא הוצע לך. המשאלה שלך מטיפול בהיפנוזה היא שהמהפנט ישרה עלייך את רצונו, את תאבדי שליטה וכך תעשי משהו שבתנאים רגילים אינך עושה. בשימוש נבון, היפנוזה מגוייסת כאמצעי נוסף בלבד להפחית חרדה, כשהמטרה היא להחזיר למטופל שליטה ולא לאבד אותה. אני מסכים מאוד עם עמיתי ד"ר קפלן שמדובר בפחד מאינטימיות, אך אני חושב שגם לתוצאה של היותך בתולה יש השלכות על הדימוי העצמי, הגופני והמיני שלך. במצב של דיכאון, כפי שאת מתארת, לא הייתי מתחיל בטיפול בבעיית הבתולין עצמה, אבל הרעיון שפסלת, הסרוגייט, הוא רעיון שיכול להיות מעולה, אם משתמשים בו בצורה נבונה, דהיינו אם הוא חלק מתכנית טיפולית כוללת והסרוגייט מקבל הדרכה צמודה מסקסולוג ומפסיכולוג שיטפל בך בצורה כוללת. סרוגייט, במקרה שלך, עשוי לטפל בעדינות גם בפחד מאינטימיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין