יישום העצה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום ד"ר גידי, השתמשתי בעצה שלך היום בפגישה, והתגובה שלו הייתה כמעט צפויה בהתחשב בכך שהוא לא אכזב אותי עד כה. זה היה הנושא הראשון שהעליתי בפגישה, והפעם לא הייתה לי שום בעיה לדבר עליו. הנקודה העיקרית שהדגשתי היא שבאופן מודע אני לא חש שאני נמשך אליו. הוא כתגובה אמר שמשיכה כזאת יכולה להתרחש גם בתת מודע, גם אצלו בתור מטפל, שיכול להיווצר מצב שהוא נמשך אל מטופלת אטרקטיבית, בקיצור כל הקטע של "פרויד ודורה". הוא גם ציין בצורה מאוד זהירה והתנסח בלשון מאוד דיפלומטית, שאם הוא היה נער בן 16 שהולך לפסיכולוגית בת 30 שנראית טוב, הוא היה כנראה נמשך אליה. כמובן שהסכמתי לכך, ומשם ניסינו לבדוק כמה זה מהווה מחסום במערכת יחסים. אני טענתי שכיוון שאני באמת ובתמים לא נמשך אליו במודע, ואני גם לא מרגיש שמתקיימת הפרעה ע"י איזו משיכה בתת-מודע, אני לא רואה בכך מחסום משמעותי. הוא הסכים, ואמר משפט אחד שמעט קומם אותי: "רוב הזמן בגלל נקודות הדמיון בינינו והתכונות המשותפות, אני שוכח שסיפרת לי את זה בכלל". משתמע שכאילו הוא צריך לשכוח את "זה" כדי לנהל מערכת יחסים תקינה, הדבר העצוב הוא שזה באמת כנראה כך. אחר כך עברנו לשאלה מדוע העליתי את זה. העלינו שני הסברים אפשריים. הראשון שזה ניסיון שלי להבהיל אותו, ולבדוק את התגובה שלו, וכך להחליט אם לתת או לא לתת בו עוד אמון. השני שאני בעצם רוצה להוכיח לו את חוזק חומות ההגנה שלי, כשאני מעלה נושא עדין כזה. החלק הזה של הפגישה הלך בצורה יעילה וחיובית, כל החששות שעוד היו לי בנוגע לשאלה "האם ההומוסקסואליות הולכת להפריע בקשר" התבדו, והוכיחו שאני יכול לסמוך עליו. לעומת זאת החלק השני של הפגישה היה הרבה יותר בעייתי. אחרי שסיימנו לעסוק בנושא של ההומוסקסואליות, נשארה בערך רבע שעה, ולא היה לי נושא מסוים שרציתי להעלות, לכן ביקשתי ממנו אם הוא יכול להציע נושא. הבקשה שלי הובילה לעיסוק בנושא למה אני מרגיש יותר בנוח בעמדת מטפל ולא בעמדת מטופל, שבסופו של דבר, הוא טען, ובצדק מוחלט, שהוא מרגיש שלא משנה מה הוא אומר אני תמיד מבטל את זה, כיוון שכבר שמעתי את כל מה שהוא אומר, ואני גם יודע מה הוא הולך להגיד, ואני הופך את כל דבריו לקלישאות. הוא גם הוסיף שהכל "הוא לא ביג דיל" בשבילי, ולא ניתן לעסוק בשום דבר, כיוון שכל נושא מרכזי אצלי, אני לא רואה בו חשיבות מסוימת והוא נמוג או מתמוסס לפני שאני ניגש אליו. אני מסכים עם כל מה שהוא אמר, אבל גם ציינתי שזה לא פעם ראשונה שאנחנו דשים בנושא. בשלב הזה נראה לי שהוא התחיל לכעוס והשליך את זה עליי, וטען שאני בטח כועס ומאוכזב ממנו. לא הסכמתי עם זה, וכשאמרתי בציניות שאני באמת כועס עליו, הוא לקח את המשפט הזה ברצינות מוחלטת, ונאלצתי להבהיר לו שלא התכוונתי לזה ברצינות. בשלב זה הוא טען שכנראה קיים פער באמת גדול בין מה ששנינו חושבים, ולא טענתי בפניו שאני חושב שהוא פשוט מייחס את הרגשות שלו, כך שכאילו אני חווה אותם. עד סוף הפגישה הוא ניסה שאני אודה באכזבה ובכעס שלי כלפיו, אבל לא הרגשתי כך. לקראת סוף הפגישה הוא טען שחוסר היכולת שלי לחוות משהו שהוא כן ביג דיל, מעלה אצלו תחושת רחמים (במלים האלה). הוא היה כל כך בטוח בעצמו שבסוף הפגישה הוא אפילו אמר בכמעט כעס "שיהיה לך שבוע טוב גיא", כאילו שהוא מאמין שאני מיואש עד כדי כך שיש סיכוי שזו הפגישה האחרונה שלנו. למרות שאני בטוח כמעט לחלוטין שהוא ייחס את רגשות התסכול שלו, לי, לא יכולתי שגם לא לשלול את האחריות שלי, כאילו שמתרחש כאן ניסיון מצדי לבחון את סף הייאוש שלו, או לבדוק כמה זמן לוקח לי לייאש אותו לגמרי (הוא גם הזכיר שכנראה אני עורך תחרות מתמדת בין שנינו, הסבר שיש בו גרעין של אמת). בהקשר לנושאים של אותה פגישה, עלתה השאלה האם בעצם אני מנסה לייאש אותו בגלל נקמנות שלי על זה שלא קיימת ולא יכולה להיות קיימת משיכה הדדית. אני לא מאמין שבאמת עומד משהו מאחורי השאלה האחרונה, אבל השאלה מדוע, אם בכלל, אני מנסה לייאש אותו, נשארה פתוחה. תודה רבה על העצה, גיא
שלום גיא, אני יכול להבין מאיפה ההתקוממות שלך באה, כשהמטפל שלך אומר שהוא "שוכח" את ההומוסקסואליות שלך, בעיקר על רקע קשייך להעלותה בטיפול. זו בהחלט נקודה שטעונה בירור, כי ייתכן שב"שכחה" הזו הוא כולל גם מצבים שבהם הוא נמשך למטופלות שלו, למשל. ואולם, במקרה שלך, אני מבין שההתקוממות שלך נובעת מהרגשה שהוא כאילו שוכח חלק מאוד משמעותי שלך ועל כך אני ממליץ לך לדבר איתו. לגבי הצורך שלך להיות בעמדת המטפל, אני בהחלט מבין את הפסיכולוג שלך. מצד אחד, לנו המטפלים מטופלים כמוך מהווים חוויה מאוד מרתקת וקרובה בגלל הדמיון הרב בתחומי העניין ובשיטות הניתוח, אך הידע הרב שלך וההתמצאות בדקויות של ההסברים הפסיכולוגיים עלולים לחזק הגנות קיימות, בעיקר אינטלקטואליזציה, שמרחיקות אותך מעצמך מבחינה ריגשית. הרושם הוא, לפרקים, שאתה מספר על עצמך כאילו קראת ניתוח מקרה בספר מקצועי ולמרות שהמטפל שלך בוודאי נהנה מכך, אני חושב שהוא מילא את חובתו המקצועית בכך שהפנה את תשומת לבך לנושא חשוב זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין