HARD TO GET

שלום ד"ר רובינשטיין, אני גבר בשנות הארבעים, בעבר הייתי שנים רבות בטיפול פסיכולוגי, שהניב שיפור עד גבול מסוים. אני סובל עדיין מקשיים רבים, אך הפסיכולוגית שבטיפולה הייתי שנים רבות ועל יושרה ושיפוטה אני סומך, סבורה כי אינני יכול להפיק יותר מטיפול (לאחר שניסיתי לחזור). הבעיה שאני מבקש להעלות היא שאחת התופעות העקביות שקורות לי ביחסי אנוש, הן בתחום הקריירה והן בתחום האישי יותר, מתבטאת בכך שכאשר אני מפגין עניין בצד השני ומתייחס אליו יפה (לא דביק!), אני נתקל בדחייה או בהרגשה שאני מובן מאליי ואילו כאשר אני מתנהג יותר בקרירות ונותן לאנשים "לחזר" אחריי (בין אם מדובר ביחסים מקצועיים ובין אם מדובר ביחסים אישיים), אני זוכה להערכה. הדבר גורם לי תחושת בדידות קשה, כי למעשה קשר אותנטי כמעט אינו אפשרי. אני מרגיש מבודד במקום העבודה, אך מקבל על עצמי שעבודה לחוד וחברים לחוד. ואולם, כשהדבר קורה גם ביחסים אישיים, אני מרגיש כאילו הדרך היחידה להסתדר היא להיות כל הזמן מניפולטיבי, "למדוד" עד כמה אני חם וקר, לשחק במינונים ולא להיות אני עצמי. האם התופעה מוכרת? האם יש איזה כיוון כללי שתוכלי להצביע עליו? (ברור לי שטיפול דרך הפורום אינו אפשרי, אך כאמור שבעתי מטיפול פסיכולוגי וגם לדעת הפסיכולוגית שטיפלה בי, מיציתי זאת). עוד אציין שבעבר הייתי מאוד תלותי בקשרים, וכעת אני אדם עצמאי ומרגיש חזק יותר והמניפולציות להן אני מרגיש שאני נדרש ביחסי אנוש התחילו מאז היותי עצמאי (אך בודד). האם זה המחיר? תודה מראש, גדי

גם אני חש כך כול הזמן. בייחוד עם נשים.

שלום אורי (וגדי), אני מבין את ההזדהות הכללית עם גדי, משום שאנו חיים בחברה הישגית מאוד. לכן, ייתכן שאנשים שרגילים להילחם כדי להגיע להישגים הפנימו את המסר כל כך חזק עד שמה שלא מושג בקושי גדול אינו זוכה להערכה ואילו מה שדורש מאמצים נחשב אתגר ששווה להילחם עליו ואני מדבר, כרגע, על האנשים שנרתעים כאשר מתייחסים אליהם יפה ומתעוררים כאשר מתייחסים אליהם בקרירות או באדישות. המסקנה המתבקשת מהסבר כללי זה הוא אכן התנהגותו של גדי כיום. ואולם, אני מאמין שיש גם "שביל זהב" ובמקום לקלוט זאת ברמה הזו אפשר לתפוס את הדברים ברמה אחרת, של צרכי הקרבה והמרחק של הצדדים המעורבים ובמקום להשתמש במילה "מניפולציה" לאמץ את המילה "ויסות", ויסות הגבולות ביחסים בין-אישיים. זו כמובן תגובה כללית לתופעה כללית וכמו שראינו במקרה של גדי שחשף קצת מעברו, חשוב להבין את סיפור החיים האישי ממנו אנחנו מגיבים כדי להגיע לפתרונות ספציפיים יותר. בהצלחה גם לך אורי, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום גדי, נראה לי שאתה והפסיכולוגית שלך עשיתם עבודה יפה והגעת לתובנה מפותחת באשר לקשר בין התלות המופרזת שלך באנשים בעבר ובין מצבך הנוכחי. ואולם, בניגוד לאבחנה של הפסיכולוגית כאילו זה המקסימום שאתה יכול להגיע אליו, הייתי מציע גישה אחרת שתעבוד בדיוק על הקשר בין התלות בעבר והמצב שאתה מתאר בדייקנות כה רבה בהווה. הייתי ניגש לטפל במצב מנקודת מבט פוסט-טראומאטית, כאשר התלות בעבר היא הטראומה שלך מקשר עם אנשים וההימנעות והמניפולטיביות שאתה מתאר בהווה היא התוצאה. נראה לי שחזרה הדרגתית ומבוקרת לקשרים עם אנשים חדשים שלא מכירים אותך מעברך ה"תלותי" היא בהחלט דבר ששווה לנסותו עם או בלי טיפול. אם מדובר בטיפול, אולי כדאי לחשוב על מטפל חדש, שמכיר אותך מהמקום בו אתה נמצא כיום בלי להיות מושפע בצורה כה אינטנסיבית מהתלות שלך בעבר. ייתכן שהמטפלת שלך שבויה בתוך הטראומה שעברת והיא אינה יודעת בדיוק איך לעכל את הגדי החדש. מה אתה אומר? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום גידי, למרות כל התובנה העמוקה שאתה מייחס לי, אני חייב להביע את התפאלותי מעומק התפיסה שלך. מעולם לא חשבתי על קשיי במונחים פוסט-טראומטיים והרעיון לפנות למטפל חדש שיכיר אותי בלי להיות מושפע יותר מדיי מעברי בהחלט עורר בי מחשבה ונראה לי שאנסה לפעול בכיוון. אלפי תודות, גדי