אכילה כפייתית

שלום , אני בת 21 וסובלת מאכילה כפייתית...אני חושבת. לאחרונה יותר מתמדי - אני אוכלת כמויות שפשוט מפחידות אותי... אני נתקפת בבולמוסים האלה מדי יום. אני עושה את זה בסדר - בדכ מחוץ לבית - כך שאני גם מבזבזת הרבה כסף עד שאני מסביאה את תאוותי הרגעתית שמתחיל בדכ למשהו מתוק, ונגמרת אחרי הרבה מאוד דברים. ואז אני מתחרטת על כך ..כל כך ...אני ממש שונאת את עצמי על מה שעשיתי... זה גורם לי לחוסר יכולת לזוז ...אין לי כח לכלום..עייפות נוראית נופלת עליי...כבדות איומה ממש ..ואני בדכ פשוט נשכבת במיטה עד שאני נרדמת. אני מרגישה שזה ממש משתק את החיים שלי. אני רוצה לצאת מזה . אך אני כבר לא מאמינה לעצמי - מאחר וכל יום אני אומרת לעצמי מחר אני לא אפול לשום פיתוי ואהיה חזקה, ואז זה שוב קורה.. האם יש לי סיכוי לצאת מהמצב בעצמי? או שאני חייבת איזושהי עזרה ? תודה, שירה.

שלום שירה, אני שמח שאת פונה להתייעצות בגיל צעיר כל כך, כי דווקא באכילה כפייתית חשוב להתחיל את הטיפול מוקדם בטרם מתפתחים הרגלים קבועים וקשה יותר לפרוץ את המעגל שתיארת כה יפה. האכילה הכפייתית שאת מתארת, ובייחוד ההשתוקקות לדברים מתוקים, משקפת מצוקה וחסך בסיסיים ביותר, שהאכילה מספקת להם נחמה מיידית, אך גורמת בעיות אחרות כמו פגיעה בדימוי הגוף ובדימוי העצמי, התרחקות מאנשים במשך הזמן וכמובן, בעיות בריאותיות. ניתן לטפל באכילה כפייתית ע"י התייחסות למצוקה הבסיסית ממנה היא נובעת וניסיון לספק מענה לצרכים הבסיסיים שאת מנסה לספקם באמצעות האכילה. במקרים מסוימים, נוגדי דיכאון מסוג SSRI בשילוב הטיפול בשיחות עשויים גם הם לבלום את התיאבון לפחות בשלבים הראשונים, אך על כך יש צורך בהתייעצות עם רופא פסיכיאטר. על כל פנים, השלב הראשון שאני ממליץ עליו הוא פנייה לטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) והתאזרות בסבלנות כי טיפול כזה אינו נותן תוצאות מיידיות, אם כי ייתכן שכבר בהתחלה תפיקי ממנו תועלת בתחומים אחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני גם אכלנית כפייתית בהחלמה, וסבלתי שנים רבות מדברים הדומים למה שאת מתארת. לפני כשנה פניתי למרכז להפרעות אכילה למבוגרים בבית חולים תל השומר, ושם אבחנו אותי והתחלתי טיפול פסיכולוגי ומעקב דיאטני ופסיכיאטרי. אכן כמו שד"ר רובינשטיין אומר, זה לוקח זמן, אבל זה עוזר, ואפשר לצאת מזה. אני ניסיתי לצאת מזה לבד, וגם על ידי טיפול פסיכולוגי פרטי שעזר לי מאוד בתחומים שונים אבל לא קידם את הבעיה של הפרעת האכילה. ורק כשזה מאוד החמיר פניתי לטיפול מקצועי אצל אנשים המתמחים בהפרעות אכילה (לדעתי ומנסיוני לא כל פסיכולוג מסוגל לטפל בהפרעת אכילה, וגם אם כן, זה לא עוזר ללא מעורבות של פסיכיאטר ודיאטנית, וזה היתרון של מרפאה בבית חולים או בקופת חולים, ושם זה גם יותר זול). זה שאת רוצה להחלים ממה שאת עושה, זה כבר חצי הדרך. רק נותר לך לפנות לקופת חולים או לבית חולים, ולעשות כל מה שהם אומרים לך, וההצלחה תגיע! אני איתך!

קודם כל תודה על התשובה המהירה והמפורטת... מהו החסך הבסיס עליו אני מנסה לפצות את עצמי ? אני לא מצליחה להבין... אבל אכן כבר הבנתי שההפרעה הזו כבר פגעה בי במישורים אחרים כגון אילו שציינת - חוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, פחד מקשר וכו'. מדיכאונות קשים אני לא סובלת. (בינתיים..) הבעיה היא שטיפול כזה באופן פרטי הוא בוודאי יקר מדי עבורי,מאחר ואני חיילת. רציתי לדעת האם ידוע לך על אפשרויות נוספות שקיימות עבורי ? תודה, שירה.