כבויה

שלום, בשנים האחרונות בחיי אני מרגישה תחושת חוסר טעם ועניין בכל. אני נוטה לעיתים להסתקרן בנושאים שונים, אך ההתלהבות פגה די מהר ואני שוב מוצאת את עצמי ריקה וחסרת מעש. את רוב יומי אני מבלה בשינה או בפעילות הכרחית כלשהי שמוטלת עליי, כגון עבודה או לימודים. אני מרגישה כבויה. הייתי בטיפולים רבים. מבניהם הייתי הכי פחות מרוצה דווקא מן הטיפול הפסיכולוגי ואין לי כוונה לחזור אליו. כרגע אני נוטלת פרוזק. זה עוזר לי לא לשקוע ליאוש אבל לא "מעיר" אותי. העיסוק היחידי שאני מבצעת מתוך רצון ויוזמה הוא עשיית דיאטות וספורט (יש לציין שהייתי בולימית בעבר)... רציתי לדעת האם ישנה דרך כלשהי לצאת ממצב הביש הזה? בבקשה, אל תציע טיפול פסיכולוגי. לא התרשמתי לטובה כלל!!!

שלום לך, אינני מאמין במתן עיצות מעשיות גם במסגרת טיפול פסיכולוגי סדיר, http://doctors.co.il/article/573/, לא כל שכן דרך הרשת על סמך הודעה קצרה וללא הכרות אישית. אם הצלחת להתגבר על הבולימיה, אין ספק שיש לך כוח רצון אדיר, ואולם מקצועי הוא פסיכותרפיה וזה הדבר היחיד שאני יכול להציע, כשם שאילו היית פונה לפורום רפואת עיניים עם בעיה בעין והיית מצפה לקבל המלצה ללכת לרופא עיניים. הבעיה של חוסר משמעות, ריקנות וחוסר אושר היא בעיה שכיחה בקרב הפונים לטיפול פסיכולוגי, בניגוד לתקופות קודמות בהיסטוריה, בהן אנשים פנו לטיפול אך ורק בגלל סימפטום כזה או אחר. ניתן לראות בתחושת הריקנות וחוסר המשמעות סוג של דיכאון קל ואכן אחת הדרכים להקל עליו היא טיפול תרופתי מהסוג שאת מקבלת. דרך נוספת היא לחפש את המשמעות בתוך עצמך ואז לא תיאלצי לקפוץ מעיסוק לעיסוק, כפי שאת מתארת כי את תמיד תהייה שם בשביל עצמך. כדי להגיע אל עצמך ולהתחבר לעצמך, פסיכותרפיה היא הדרך היחידה שאני מכיר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

טיפול במגע, למשל, לדעתי, גם הוא מחבר אותך לעצמך. כך שהשאלה האם באמת הפסיכותראפיה היא הדרך היחידה לחיבור לעצמי. נילי.