האם ומה ניתן לעשות?

אני אישה בת 40, נשואה +2. ב7 חודשים האחרונים אני מובטלת. עם פיטורי נאלצתי לבצע הפלה [בגלל שהבנתי שלא אוכל לעמוד בנטל הכלכלי של תינוק] ובעלי שהה אז חודש וחצי במילואים. כל אותה תקופה הייתי מאד לבד . בשנה וחצי האחרונה אימי [אבי נפטר לפני מספר שנים] לא היתה קשובה אלי. אחותי [שגדולה ממני] הפכה להיות אם [חד-הורית] ואימי מקדישה את כל המשאבים [פיזיים וכלכליים] לה [אחותי גרה אצל אימי]. לצערי , אימי גם התרחקה מילדי. בחודשיים האחרונים 'העזתי' לומר לאימי את כל הכעסים שבי. היא כמובן אמרה שאני צודקת אבל 'הצדק' הזה לא משרת אותי... אני מאד כואבת ועצובה. אני, שחשבתי שיש לי אימא נפלאה, הכי-הכי בעולם, מרגישה היום שינאה עצומה לאישה הזו. כל שיחת טלפון מסתיימת בנימה צורמת ופעם אחת זה הגיע לאיבוד שליטה שלי, עד כדי כך. כל פעם שאני ניזכרת באימי, אני מתחילה לבכות. אני מבינה שאימי לא תישתנה . איך אני יכולה להשתחרר מהעצב הזה הנורא על יחסה של אימי? איך אני יכולה להמשיך לנהל איתה יחסים תקינים [גם אם במינון נמוך] מבלי שזה יעורר בי כעס עצום? יתכן והייתי שוקלת טיפול אולם לצערי מצבי הכלכלי לא מאפשר לי את זה. האם הכעס ישקע אי פעם? האם ניתוק מוחלט יעזור לי? רוצה לשמוע את עצתך. מאד.

שלום סיגל, אני מבין את ההרגשה הקשה. קשה לי קצת לקבל שהיא התעוררה רק בשנה וחצי האחרונה. בדרך כלל דברים כאלה לא קורים בבת אחת. אני משער שבמידה זו או אחרת הקשר עם אמך והתחרות עם אחותך על תשומת ליבה היו קיימים תמיד. אני לא חושב שניתוק פיזי יכול לעזור משום שאנחנו מפנימים את דמויות הורנו ונוצרים אותן בקרבנו גם אחרי מותם. הדרך היחידה שאני מכיר להתרת הסבך הוא עיבוד הרגשות הקשים הללו בטיפול פסיכודינאמי. למרות מצבך הכספי, ניתן לקבל טיפול בכל קופות החולים במחירים סמליים. הייתי מציע לך לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפניה לטיפול כזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לפי מה שהבנתי ממכתבך, את הית מאוד קרובה לאימך, וכרגע את מראה סימני קנאה וכעס(גם בגלל עודף הזמן שנהיה לך עקב פיטוריך מהעבודה וגם בגלל הזמן שאינך יכולה להיות עם אימך) לדעתי את לא צרכה לכעוס עליה אולי יעשה לך טוב אם תעזרי לה בטיפול על אחינייך וכך תקרבו את הקשר בינכן ובין אימך וילדייך.